מדרש לקח טוב · שמות · פרק 22 · פסוק 6

וכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. ר׳ ישמעאל אומר עד שיפקוד אצלו ויאמר לו הא לך שמור לי זה, אבל אמר לו תן עיניך בו, הרי זה פטור.

כסף או כלים. מה כסף שדרכו להימנות, אף כל שדרכן להימנות, מיכן אמרו כל טענה שאינה במדה ובמשקל ובמנין אינה טענה.

ד״א כסף או כלים. מה כלים שנים, אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב, אף כלים דבר חשוב, מיכן אמרו, הטענה שתי כסף.

לשמור. להביא כל דבר שצריך שמירה.

וגונב מבית האיש. לפטור הגונב אחר הגנב.

אם ימצא הגנב ישלם שנים. אימתי בזמן (שנמצא) [שלא נמצא] ברשותו, אבל אם (לא) נמצא ברשותו, שומעני ישבע ויהא פטור, ת״ל אם המצא תמצא בידו הגנבה, מכל מקום, לכך נאמר וגונב מבית האיש, לפטור הגונב מאחר הגנב.

ד״א הגנב ישלם שנים. אבל הגזלן אינו משלם אלא קרן, ומה ראה התורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן, א״ר יוחנן בן זכאי לפי שהגזלן השוה את העבד לקונו, והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו, כענין שנאמר הוי המעמיקים מה׳ לסתיר עצה וגו' (ישעיה כט טו), ואומר ויאמרו לא יראה יה וגו' (תהלים צד ז).

ד״א כסף או כלים לשמור. אין שמירה לכסף אלא בקרקע, אבל נתנם לו ערב שבת שאין מספיק להטמינם בקרקע פטור.

אם ימצא הגנב ישלם שנים. ובעל הבית פטור מכל דבר.

תנן התם במס׳ שבועות ארבעה שומרים הן, שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר, שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, נושא שכיר והשוכר, נשבעין על השבורה, ועל השבויה, ועל המתה, ומשלמין את הגנבה ואת האבדה, ואמרי׳ בב״מ מנא הני מילי, דתנו רבנן פרשה ראשונה נאמר בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל, דכתיב וכי ישאל וגו׳, ראשונה בשומר חנם, שהרי בשניה חייב בה גנבה ואבידה ובראשונה לא חייב.