מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 27 · פסוק 10

פס'. לא יחליפנו. בשל אחרים. ולא ימיר אותו. בשלו. היכי דמי אי הקדיש מאחרים ותמורה שלו לא מצי למימר דאין אדם עושה תמורה בדבר שאינו שלו. ואי הקדיש שלו ותמורה של אחרים אין הקדשה תמורה דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל דבר שברשותו אמר אביי לעולם הקדש של אחרים ותמורה שלו ובאמר אותו אחר כל הרוצה להמירו יבא וימיר. ומאי משמע דלא יחליפנו בשל אחרים חליפין משמע תצא זו ותכנס זו הינו דקא נפיק של אחרים מן לא יחליפנו דקא נפיק הקדש דאחרים לדידהו. תמורה ממיר לדיליה. טוב ברע או רע בטוב. אי זהו טוב. שקדם הקדשו את מומו. ולא שקדם מום קבוע להקדשו. אמר אביי ויכתוב קרא טוב ברע. או רע בטוב אמאי כתיב. הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה. רע מעיקרו אין עושה תמורה. וכן אמר טוב קדמאה וטוב בתראה תרוייהו (מותרין) שכתב קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב קדמאה ובטוב בתראה תרוייהו למאי כתובין חד בטוב דלא ימיר וחד בטוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. ואביי אמר משיב ק"ו רע בטוב דקא מפיק רע ומייתי טוב לא ימיר. טוב בטוב דתרוייהו בהדדי נינהו לא כל שכן. ורבא אמר לך אין עונשין מן הדין. ואביי סבר גלויי מילתא בעלמא הוא. ואם המר ימיר בהמה בבהמה. מכאן שממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר ומן הכשבים על העזים ומן העזים על הכשבים ומן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים ומן תמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים ובלבד שלא יקדים מום קבוע להקדישו שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו. רבי שמעון אומר אין ממירין אלא אחד באחד. יהיה קדש. מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת. תנן התם הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר (מותר) וסופג את הארבעים וכו' הלכתא במסכת תמורה: