פס'. כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה שהוא סוף האסיף תלמוד לומר (דברים י״ד:כ״ח) מקצה שלש שנים. נאמר כאן קץ ונאמר להלן (שם לח) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה. מה קץ האמור להלן רגל אף כאן רגל ולא חנוכה. אי מה להלן קץ הוא חג הסוכות אף כאן חג הסוכות. תלמוד לומר כי תכלה. אי זהו רגל שבו כלין המעשרות הוי אומר זה פסח. (כא) מיכן אמרו ערב יום טוב הראשון של שנה רביעית ושל שביעית היה הביעור כענין שמפורש בענין מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שחייבת במעשר. יצאת שביעית שאינה חייבת במעשר. הא כיצד שנה ראשונה מעשר ראשון ומעשר שני מעשר ראשון מן הגורן ומעשר שני מן האוצר וכן בשנה השניה. בשלישית מעשר ראשון ומעשר עני. ומעשר שני יבטל. שנאמר בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד מן המעשרות הנוהגות בשתי השנים שלפניו. וכן כזה הדרך ברביעית ובחמישית ובששית שנת המעשר של עניים. ובשביעית היא שנת הביעור. ונתתה ללוי לגר שתתן לכל אחד ואחד חלקו. ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שבעם. מיכן אמרו שאין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים. בשעריך. מלמד שאין מוציאין אותו חוצה לארץ. אמרו משפחת בית עבלטת היתה בירושלים ונתנו להם חכמים שש מאות ככר זהב. שלא רצו להוציאם חוץ לירושלים:
קריאה במקור
מדרש לקח טוב · דברים · פרק 26 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bc208bd8b19cc3fff8d358758c765103a5da5f6f15282cbaf4c74457bbc79a92