מדרש לקח טוב · דברים · פרק 1 · פסוק 17

פס'. לא תכירו פנים במשפט. שלא תראה אדם גבור או עשיר או נאה ואתה מושיבו דיין והוא אינו יודע לדון ונמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי. ד״א לא תכירו. ר' אלעזר אומר לא תנכרהו, אושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה אושפזכנאי את פסילנא לך לדינא. א״ל לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוא קא גאיס, אמר ליה אי ציתת ציתת ואי לא מפיקנא לך רב מאוניך. כקטן כגדול. אמר רב חנין שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי אילימא למידייניה ולמפסקיה פשיטא לא צריכא לאקדומי. ד״א כקטן כגדול, שלא תאמר הואיל וזה עשיר וזה עני אזכנו כדי שיתפרנס בכבוד ת״ל כקטן כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש. אל תכנס דבריך מפני איש שלא תירא מפני פלוני שלא יהרוג את בנך ושלא ידליק את גדישך ושלא יקוץ את נטיעותיך. כי המשפט לאלהים הוא. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות. וכן ביהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) כי לא לאדם תשפטו כי (לאלהים) [לה'] ועמכם בדבר משפט. והדבר אשר יקשה מכם. על דבר זה נענש משה רבינו דכתב (במדבר כ״ז:ד׳-ה׳) ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כיוצא בדבר (שמואל א ט׳:כ״א) ויען שמואל וגו' ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב״ה אראך שאין אתה רואה שנאמר (שם טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב :