מדרש לקח טוב · שמות · פרק 28 · פסוק 38

על המצנפת. שמא תאמר על ממש, ת״ל אל מול פני המצנפת יהיה, הא כיצד על בסמוך, כיצד היה עושה, היה לובש הכובע שהוא המגבע, והמצנפת היה מחזיר על הכובע, כדרך שבני אדם מצניפים את המצנפת, ולכובע היה לו פאר, שמתרגם שבח כובעיא, והוא כעין תפוח שעל הסובב של כובע, ואחר כך היה מניח את הציץ על מצחו, שנאמר והיה על מצח אהרן, והיה מקיף מאזן לאזן, וקושרו אחרי העורף בפתיל תכלת, והיה שערו נראה מן המצנפת לציץ, ובו מניח תפילין של ראש.

והיה על מצחו תמיד. וכי לא היה נכנס לבית המרחץ או לבית הכסא, אלא תמיד שלא יסיח דעתו ממנו בשעה שהוא לובשו, ק״ו לתפילין, ומה אם ציץ שאין בו אלא קודש לה׳, אמרה תורה והיה על מצחו שלא יסיח דעתו, תפילין לא כל שכן.