מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 15 · פסוק 10

ויקח לו את כל אלה. להביא עשירית האיפה. דכתיב והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה (ויקרא ב ח).

ואת הצפור לא בתר. הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף. מלמד שהראה לו הקב"ה לאברהם אבינו הקרבנות והגליות. התורה והגיהנם. אמר לו בזמן שבניך עסוקין בשתים. ניצולין משתים. פורשין משתים. נידונין בשתים. עתיד בית המקדש ליחרב. וקרבנות ליבטל. נשארה התורה כנגד שתים. הגלות והגיהנם. בחר לך אחת מהם שיהיו בניך סובלין. והיה בדעתו לבחור גיהנם לבניו. כי נלאה מן הגלות. אמר ומה אני לבדי נלאיתי. כל ישראל על אחת כמה וכמה. עד שרמז לו הקב"ה לבחור בגלות. שהגלות לפי שעה. אבל גיהנם לדור דורים. היינו דכתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (דברים לב ל). צורם זה אברהם. דכתיב הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נא א). וה' הסגירם. הסכים על ידו.

ד"א קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שהיא משולשת. נבוכדנאצר. אויל מרודך. ובלשצר.

ועז משולשת. זו מדי. שמעמדת שלשה. כורש. ודריוש. ואחשורוש.

ואיל משולש. א"ר אלעזר זו יון. שכבשה שלשה רוחות ורוח מזרחית לא כיבשה.

ד"א קחה לי עגלה משולשת. אלו ג' מלכיות. מן גלות מצרים ועד גלות האחרון. עגלה זו מצרים. וכה"א עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו כ). ועז זו מלכות יון. דכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח ח). ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כא). ואיל זו מלכות מדי ופרס. דכתיב האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ). ותור וגוזל זו מלכות ישראל. דכתיב יונתי בחגוי הסלע (שה"ש ב יד).

ויבתר אותם בתוך. כדי להתישם.

ואת הצפור לא בתר. אלו ישראל דכתיב אל תתן לחית נפש תורך (תהלים עד יט).