מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 15 · פסוק 38

פס'. דבר אל בני ישראל. פרט לנשים. ואמרת אליהם. להיות נוהגין לדורות. ועשו להם ציצית. שתהא עשויה לשמה. להם. משלהם פרט לגזול. ועשו להם ציצית. אין ציצית אלא דבר היוצא. וכן הוא אומר (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצת ראשי. ועשו להם ציצית. שומע אני ועשו חוט אחד בפני עצמו ת״ל (דברים כ״ב:י״ב) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך. אין גדיל פחות משלשה. דברי בית הלל. בית שמאי אומרים שלשה של צמר (וארבעה) של תכלת והלכה כבית שמאי. בד״א (בתלתליה) אבל שיריה וגרדומיה כל שהוא. אמר ציצית ואמר גדילים. הא כיצד שתהא גדילה מן הכנף וציצית מן הגדילה. על כנפי בגדיהם. ולהלן הוא אומר (שם) על ארבע כנפות כסותך. אשר תכסה בה. הטלית והרדיד. לדרותם. בין בארץ בין בחוצה לארץ. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. שהוא פותל את הצמר ולא שיעשה כמות שהוא אלא שיהא טווי ושזור שנאמר פתיל תכלת. מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. ונותנו על האריג ולא על מקום הפתיל. על ארבעה ולא על שמונה. מיכן שאם נתנו על הקרן פסולה. ד״א ונתנו על ציצית הכנף. ולא שיארגיה (נימא) אלא ונתנו על הכנף מאחר שנהיה כנף יתנו. יכול יקשרנה עמה ת״ל ועשו [וגו'] פתיל תכלת. א״ר שמעון בן אלעזר למה נקרא שמה תכלת על שם שנתכלו המצריים בבכוריהם. ד״א תכלת. על שם שנתכלו המצרים על הים. ולמה נקרא שמה ציצית על שם שהציץ הקב״ה על בתי אבותינו במצרים שנא' (שיר השירים ב׳:ט׳) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים: