מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 7 · פסוק 24

פס'. וחלב נבלה וחלב טרפה. בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. יעשה לכל מלאכה. בין מלאכת הקדש בין מלאכת חולין. ואכול לא תאכלוהו. לעבור עליו בשני לאוין משום חלב ומשום נבלה לפי שהוא מותר בהנייה למוכרו לעובד כוכבים. (ד"א ואכול לא תאכלוהו לעבור עליו בשני לאוין משום חלב ומשום נבלה):

פס'. כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה'. אין לי אלא תמימים הראוין ליקרב חלב בעלי מומין מנין ת''ל מן הבהמה. ונכרתה הנפש. ולא הצבור שאין הצבור נתפשין על היחיד באכילת החלב. האוכלת. ולא המאכלת בכרת. האוכלת. אכילת כזית. מעמיה. ועמה שלום:

פס'. וכל דם לא תאכלו. יכול דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה. מה עוף ובהמה מיוחדין שיש [בהם] טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה ויש בהם אסור ויש בהם מותר. יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. ד"א כל דם. לרבות הגידים ודם התמצית. בכל מושבותיכם. אפי' אחרי חרבן הבית לפי שחובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. לעוף ולבהמה. וחיה בכלל בהמה שנא' זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וגו'. ד"א לעוף ולבהמה להוציא דם דגים וחגבים. אזהרה שמענו. עונש מנין ת"ל כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ועמה שלום. וכבר נאמר בפרשת ויקרא חוקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו. ומה אם חלב ודם שהנפש קצה בהם הזהיר הקב"ה עליהם כל כך. גזל ועריות שהנפש מחמדתן ומתאוה להם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר (דברים י״ב:כ״ה) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו' ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך. ואם מתן שכרן של אלו כך. מתן שכר של שאר המצות על אחת כמה וכמה. הוא שאמר דוד (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וישעיה אמר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ולפיכך פותחין בתחלה בספר ויקרא ללמד לתינוקות מפני שהוא גופי תורה חוקים ומשפטים איסור והיתר לכך נקראת תורת כהנים ספרא דבי רב: