מדרש לקח טוב · שמות · פרק 21 · פסוק 37

כי יגנוב איש. לפי שהיו הפרשיות שלמעלה נדרשות בסמוכין, כתוב בהן ווי״ן וכי ששה, אבל משפט הגניבה אינה נסמכת לשל מעלה, אמר כי יגנוב איש שור או שה, הוצרכה פרשה זו ללמד על תשלומי ארבעה וחמשה, לחייב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.

וטבחו או מכרו. אם הטובח חייב מוכר לא כל שכן, ללמדך שאין עונשין מן הדין.

ד״א וטבחו או מכרו. הקיש טובח למוכר. מה מכירה חוץ לרשותו, אף טובח חוץ לרשותו, ומה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה, ומה טביחה שאינה יכולה לחזור, אף מכירה שאינה יכולה לחזור, ומה טביחה כולה, אף מכירה כולה, מלמד שאם מכר חציה אינו משלם ארבעה וחמשה.

חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. ארבעה והוא הרי חמשה, שלשה והוא הרי ארבע.

חמשה בקר לשון זכר, משום שנאמר למטה תחת השור, אמרו כאן בלשון זכר חמשה, כי הבקר מצינו בלשון נקבה, כמו הבקר היו חורשות (איוב א יד), אבל לפי שצריך לומר תחת השור לשון זכר, הוציאו הכתוב בלשון חמשה.

וארבע צאן תחת השה. שה לשון נקבה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז), וצאן לשון נקבה, כענין שנאמר, וחמש צאן עשויות (ש״א כה יח). א״ר מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם, שהרי שור לפי שעושה מלאכה משלם חמשה, שה שאינו עושה מלאכה, משלם תחתיו ארבע, ר' יוחנן בן זכאי אומר השור הולך ברגליו ישלם חמשה, שה שטוענו הגנב משלם ארבע. ר״ע אומר תחת השור תחת השה, להוציא את החיה.