מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 20 · פסוק 15

פס'. ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה. בין גדולה בין קטנה. מות יומת ואת הבהמה תהרוגו. כדין הבהמה כן דין הנרבע נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן (דברים י״ג:י׳) כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את (האיש) [האשה] ואת הבהמה. מפני מה אמרה תורה להרוג את הבהמה שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו בהמה זו נסקל פלוני על ידיה. דמיהם בם. בסקילה: פם'. ואיש אשר יקח את אחותו. אטו בראיה תליא מלתא אלא עד שיתארו בו שיראוהו טעמו של דבר. מכאן בנין אב לכל המומתין שצריכין התראה. חסד הוא. שהרי קין נשא אחותו שנא' (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. ואעפ"כ חסד הוא. מתרגם קלנא הוא. ודומה לו (יונה ב׳:ט׳) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו. כלומר חרפתם עבודת כוכבים שלהם ועבודת כוכבים נקראת בושת שנאמר (ש"ב יא) הלא בן ירובשת והוא היה ירובעל. ונכרתו. אחותו בכלל כל העריות היתה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולמה יצאת לדונה בכרת ולא במלקות. עונו ישא. למדנו שכל מקום שנאמר עונו ישא הרי הוא בכרת: