מדרש לקח טוב · בראשית · פרק 47 · פסוק 18

ותתם השנה ההוא ויבואו אליו בשנה השנית. יש לומר שהוא שנה שניה לרעב. וא"ת והרי למעלה מהענין כתוב כי זה שנתים הרעב (לעיל מה ו). וזה המעשה שמכרו המצריים איש שדהו לא היה אלא אחר שבאו אחיו למצרים. יש להשיב שהענין מוקדם ומאוחר. ונאמר שזה המעשה היה בשנה שבא יעקב אבינו ובניו למצרים. ומשבאו נפסק הרעב והתחילו לזרוע. והוא מסייע למה שארז"ל ויברך יעקב את פרעה. אמר לו יהי רצון שיעלה נילוס לרגליך. וכן היה. כי בשנה הראשונה מכרו הכסף והמקנה. ובשניה גם שדותיהם. ומקניהם ואת עצמם. ומכאן ואילך נפסק הרעב והיו זורעין ונותנים חמישית לפרעה. ואם רצונך אמור. כי הכתוב אומר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (שם). ואיך היו זורעין בשנה השלישית. אלא זה שאמר הכתוב ויבואו אל יוסף בשנה השנית. שנית למכירת מקניהם. שהוא שביעית בסוף שני הרעב. כי מה שאמר למעלה ותלה ארץ מצרים (פסוק יג). הוא בשנה הששית עד כי תם הכסף ומקנה הבהמה. ובשביעית מכרו גויתם ואדמתם. וכן הוא אומר יט) ותן זרע ונחיה ולא נמות. כי לא בקשו בר לקנות לאכול. כי אם לזרוע. כי כלו שבע שני הרעב. וכן עשה.

והאדמה לא תשם. מלמד שהאדמה נאה בזמן שבני אדם עליה. כלו האנשים. האדמה משוממת.