מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 6 · פסוק 9

פס'. וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. להוציא את הספק. פתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. במסכת (ערכין) תנו רבנן פתע זה שוגג. שנאמר (במדבר ל״ה:כ״ב) ואם בפתע בלא איבה. פתאום זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ב:ג׳) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. ומהו עליו להביא את המאהיל עליו שאם איהל עליו ועל המת נטמא נזרו. תנן התם על אלו הטמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת על מלא תרווד רקב על השדרה? ועל הגולגולת. על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו ועל אהלו. לכך נאמר כי ימות מת כל דהוא. עליו. להביא האהילות והמשאות. וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח את כל בשרו. ביום טהרתו. ביום הזאתו. ביום השביעי. שנאמר וביום השביעי יגלחנו להביא את שלא גילח ביום השביעי מגלח אפילו לאחר מיכן שנאמר יגלחנו מכל מקום. ד״א יגלחנו ואפילו בלילה. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד מגלח ואח״כ מביא ואם הביא ואחר כך מגלח לא יצא: