מדרש לקח טוב · שמות · פרק 22 · פסוק 10

שבועת ה׳. ביו״ד ה״א, מיכן אתה דן לכל השבועות שבתורה.

תהיה בין שניהם. להוציא את היורשין, מיכן אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו.

בין שניהם. להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה.

בין שניהם. שלא ישביענו הדיין בעל כרחו, ר׳ נתן אומר בין שניהם, מגיד ששבועה חלה על ידי שניהם. בזמן שהמשביע יודע בודאי שלשקר חבירו נשבע, אין ראוי להשביעו.

אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. מה להלן על כל דבר פשע, אף כאן על כל דבר פשע.

ולקח בעליו ולא ישלם. מיכן אמרו כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, חוץ מן המפורשים במס׳ שבועות, השכיר, [והנגזל], והנחבל, ושכנגדו חשוד [על השבועה, וחנוני על פנקסו, ותנן השכיר כיצד, אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך והוא אומר נתתי], והשכיר אומר לא נטלתי, הרי זה נשבע ונוטל, והני מילי בזמן שתבעו בזמנו, [אבל אם עבר הזמן הראוי לו לקבל שכרו, אינו נשבע ונוטל, ואם יש עדים שתבע השכיר בזמנו], והמשכיר היה טוען לו שפרע לו קודם לכך נשבע השביר ונוטל, וא״ר נחמן אמר שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.