מדרש לקח טוב · ויקרא · פרק 19 · פסוק 28

פס'. ושרט לנפש. יכול אם שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים יהא חייב ת"ל לנפש. לא אמרתי אלא סריטה על מת. לנפש. על כל מת ומת. וכתבת קעקע. עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. אני ה'. אמר רבי שמעון אינו חייב עד שיכתוב את השם. אל תחלל את בתך להזנותה. זה המוסר את בתו פנויה שלא לשם אישות. וכן המוסרת עצמה שלא לשום אישות. ולא תזנה הארץ. שמלמדין זנות לעולם. ומלאה הארץ זמה. אין מעשה יחידי כלום אלא על שמחטיאין את הרבים כגון ירבעם בן נבט. ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואין ידוע על איזה מהן בא מלאה הארץ זמה. וכן היא שקבלה מאנשים הרבה ואין ידוע מאי זה מהן קבלה ושגג והשיא לבנו את בתו או הוא עצמו בא על בתו נמצא נשוי לבתו ובנו נשוי לאחותו נמצא ממלא את כל העולם ממזרין ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה מאי זמה. זו מה [א] כלומר זו מה תקנה יש בה שמעות לא יוכל לתקון. ד"א ומלאה הארץ זמה. מלמד שהבא על נשים הרבה כאלו בא על אשה ובתה או על אשה ואמה. נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה היא. את שבתותי תשמרו. מה שבת לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפיקד (את) [על] השבת אף המקדש לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שפיקד על המקדש. איזו הוא מורא לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק"ו. ומה לפני מלך בשר ודם אינו רשאי לרוק. לפני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה. ולמה הסמיך שמירת שבת למורא מקדש ללמדך מה שבת בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים. אף מקדש בין בזמן שהוא קיים בין בזמן שאין קיים. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשמותי את מקדשיכם אע"פ ששממו קדושתם עליהם: