מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 25 · פסוק 11

כתוב טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר: (משלי ט״ז:ל״ב)

טוב ארך אפים זה פינחס בן אלעזר שראה ואמר (שם כא) אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'. ועמד וקנא לשם והאריך אפו עד שהגיע אצל הקב"ה שאילולי היה צועק ומחרף ואומר ראו הרשע מה עשה. מיד היו עומדין עליו שבטו של שמעון. אלא האריך אפו עד שהגיע אצל הקב״ה לכך נאמר טוב ארך אפים מגבור. שהמתין לזמרי עד שתשש כחו עד שנעשה כביצה מוזרת מרוב בעילות שבעל אותה והיא היתה כעריבה מלאה מים. מלוכד עיר. שהלוכד עיר אם היא לו אינה לבנו. לבנו אינה לבן בנו. אבל פינחס זכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו. וידבר ה' אל משה לאמר, (לבני) [מעל בני] ישראל [וגו'] שהיו מרננין אחר פינחס אומרים. ראיתם בן פוטי זה יהרוג נשיא שבט מישראל. בן שפיטם אבי אמו עגלים לע״ז כמאן דאמר (שמות ו׳:כ״ה) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל. אמרו מבנות יתרו היתה. כיון שראה הקב״ה שהיו מזלזלין אותו התחיל ליחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. למשפחותם לבית אבותם. יחסתי אותם. השיב את חמתי מעל בני ישראל. החזיקו לו טובה. שהשיב את חמתי מכם. בקנאו את קנאתי בתוכם. לא נמצא איש קנא לי חוץ ממנו. אמר ראוי הוא לקנא. קנאי בן קנאי משבטו של לוי שקינא על מעשה העגל. משיב חמה בן משיב חמה בן אהרן שנאמר (במדבר י״ז:י״ב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ולא כליתי מלמד שאלולי פינחס היו כלים. עליו אמר שלמה (משלי ט״ז:י״ד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה: