מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 7 · פסוק 1

פס'. ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. זה היה כיום החדש הראשון (שמות מ׳:י״ז) בשנה השנית כאחד לחדש הוקם המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו וגו'. ומצינו למדים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו למשוח המשכן וכל הכלים בראש חדש הוקם. בשני שרף אלעזר בן אהרן את הפרה. בשלישי הזה הימנה הזיה. שניה גלחו הלוים דכתיב (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על כל בשרם, בו ביום שהוקם שרת השכינה שנאמר (שמות מ׳:ל״ה) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד. בו ביום הקריבו הנשיאים שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון. אין ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה. בו ביום ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבנות. בו ביום הקריבו בני אהרן נדב ואביהוא. בו ביום מתו. שנאמר (ויקרא י) וימותו לפני ה'. מיתתן לפנים ונפילתן בחוץ. כך מפורש בענין המלואים. וימשחם ויקדש אותם מלמד שלא חלה בהם קדושה עד שנתקדשו כלם. ד״א וימשחם. משיחה מבפנים ומבחוץ. רבי יאשיהו אומר שלש מדות הללו נמשחו מבפנים ומבחוץ כגון הקשוות של נסוך. ומדות של שמן והמזרקות. ומדות היבש לא נמשחו אלא מבפנים. ד״א וימשחם ויקדש אותם. הוא שאמרו רבותינו כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן. מכאן ואילך עבודה מחנכתן. שנאמר וימשחם ויקדש אותם. אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה אלא בעבודה: