מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 4 · פסוק 23

פס'. מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד. איזו היא עבודה שהיא צריבה עבודה הוי אומר זה השיר, כדתנן במסכת ערכין אין פוחתין מי״ב לוים העומדים על הדוכן. ואמרינן בגמרא כנגד מי אמר רב פפא כנגד תשעה כנורות וב' נבלים וצלצל שהם י״ב שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ה:י׳) הוא ובניו ואחיו שנים עשר וכתיב (עזרא ג׳:ט׳) ויעמד (יהושע הוא ובניו אחריו קדמיאל) [ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו] וכו'. לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן הקול בנעימה. ותנן במסכת תמיד שהה לנסך הניף בסודרין. הקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר. השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש וכו' יהי רצון שיבנה במהרה בימינו. כיצד נמנו ישראל והלוים ביום א' מלמד שקרא משה רבינו לשרי האלפים ושרי האלפים לשרי המאות ושרי המאות לשרי העשרות ולוים ביום א'. תדע שהרי בימי דוד לא שב יואב מלמנות את ישראל עד תשעה חדשים ועשרים יום לפי שהיו ישראל מפוזרין בערים. אבל במדבר היו כלם מקובצים לפיכך נמנו ביום אחד. מכאן למדנו שאין מעבירין על המצות שאע״פ שלא מצאנו הקב״ה שאמר לו למשה למנותם בו ביום אמר מצוה הבאה בידי אקיימנה. וכן דוד אומר (תהילים קי״ט:ס׳) חשתי ולא התמהמהתי וגו':