מדרש לקח טוב · במדבר · פרק 19 · פסוק 6

פס'. ולקח הכהן. בכיהונו. בבגדי שרד. מדמה באצבעו. באצבע המיומנת שביד הימנית כלומר הרגילה באצבעות ואיזו היא שנית לגודל. והזה אל נכח פני אהל מועד. שאם לא הוקם המשכן או אם קיפל הרוח את היריעות לא היתה פרה נעשית חטאת. אל נכח פני אהל מועד. מלמד שהיה עומד על הר המשחה ונתכוון ורואה כנגד קדש הקדשים ומזה. מדמה שבע פעמים. מגיד שחוזר לדם שבע פעמים על כל הזאה טבילת האצבע. ד״א שבע פעמים. שיהו מעכבות זו את זו:

פס'. ושרף את הפרה שאם התעסק במלאכה פסולה. ד״א ושרף את הפרה לעיניו. שיהא אחר שורף ואלעזר רואה את הפרה. לרבות את הפקיעים שפקעו מתוך השרפה שיהא מחזירם לאור. את עורה ואת בשרה. את כל אלו יחזיר את הפקיעין ואם לא החזיר פוסל. את פרשה. מה פרשה במקומו אף כולה במקומה. ישרוף. ריבוי אחר ריבוי שלא ימעט לה עצים דברי רבי יהודה רבי עקיבה אומר להביא משיצית האור ברובה. מרבה היה לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון כדי להרבות את האפר:

פס'. ולקח אלעזר הכהן. נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה ולקח אזוב וטבל במים. מה כאן שלשה ארז ואזוב ושני תולעת אף לכולם שלשה בשעת הזייה. עץ ארז. זו בקיעת של ארז. אזוב ולא איזוב יון. לא אזוב כחלית. ולא אזוב רומית ולא אזוב מדברית ולא כל שיש לו שם ליווי. ושני תולעת. ששינתו תולעת. ולא ששינתו צביעות אחרות. זהו שאמר הכתוב (מלכים א ה׳:י״ג) וידבר על העצים (ועל האבנים) מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב היוצא בקיר דבר שלמה בחכמתו. מפני מה נבנה המשכן בעצי שטים ומפני מה נבחרו שתים עשרה אבנים שבחושן אבן פטדה וברקת נפך ספיר ויהלום. מן הארז ועד האזוב למה לי אלא לטהרת המצורע ולשרפת פרה ללמדך הגבוה השפל השפיל הגבוה. למי המצוה הזאת לתולעת השני כענין שנאמר (ישעיהו מ״א:י״ד) אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וגו'. והשליך אל תוך שרפת הפרה דברי רבי ישמעאל. תנן התם נבקעה ועמד חוץ מגיתה נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת אמר להם עץ ארז זה וכו'. כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שריפתה נשרפה חובטין אותה במקלות. וכוברין אותה בכברות. רבי ישמעאל אומר במקבות של אבן וכו' וחולקין אותה לשלשה חלקים אחד נותן בחיל ואחד נותן להר המשחה ואחד היה מתחלק לכל המשמרות: