יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 5 · פסקה 3

זה שבט יהודה ובנימין שעיקר מלכותם הי' בירושלים וי' השבטים הי' עיקר מלכותם בשומרון:

אומות העולם בשעה שהן יושבין בשלוה זה הוא פירוש ב' בכתוב נקובי ראשית הגוים כי לפי פי' ראשון שאמר שהם באים משם ומעבר יתפרש כי הכל יכירו את יחוסם כי מוצאם משני ראשי הגוים משם ומעבר. וכמו"ש רש"י ולפי פי' הב' יתפרש הכתוב נקובי ראשית הגוים מה שהכותים נוהגים לנקוב בתפלתם ראשיהם וחשוביהם ואומרים מי חכם כבלעם כו' ובאו להם בית ישראל כי גם המה ילכו בדרכי הכותים ומזכירים ג"כ בתפלתם החכמים העשירים והגבורים כאחיתופל כקורח וכשמשון:

ליום רע ליומא של גלות. כי שבי הוא כולל כל הרעות שבעולם:

כל העדר כי כן משמע הלשון כרים מצאן מעדרי צאן ומתוך מרבק זה מרפת אשר שם בקרים רבים:

קלוריא. זה יין קרוש:

זרבוביות פיפיות זה כלי שיוצאים ממנו כשני קנים דקים מב' צדדיו ושואבין בהם שנים כל היין שבתוכו:

אסטקטון תמרוק שמשיר את השער:

אנפיקנון. שמן זית שלא הביא שליש וסכין בו לעדן הבשר ולהסיר השער:

ולא בדיני בו"ד זה הוא הפירוש על גוי ועל אדם יחד כי בדיני הקב"ה ישוה היחיד לצבור משא"כ בדיני אדם נושאים פנים לצבור: