פתר קרייא בסוטה. ולכן מתחיל נפש כי תחטא בל"נ. ואומר אח"ז והוא עד בל"ז. ובא הכתוב לפי הדרש הזה לתרץ למה צותה התורה להשקות את האשה אשר בעלה יקנא אותה ולא את האיש אם אשתו תקנא אותו. ומתרץ יען כי האשה חוטאת לבעלה אשר יזון ויפרנס אותה וגם להקב"ה. אבל האיש יחטא רק להקב"ה והוא הלא יביאנו במשפט אבל לא לאשתו כי היא לא תפרנסהו. וגם מותר לאיש לקחת שתי נשים ואין זה בגידה בה. וידרוש הכתוב ונפש כי תחטא זו הסוטה השומעת קול אלה ואומרת בלבבה הלא אין איש רואה אותי וכמ"ש ועד אין בה והוא עד אך הקב"ה הוא העד הרואה ויודע הכל. אם לא תגיד ונשא עונה ואע"ג דבקרא כתיב אם לא יגיד בל"ז אין משיבין על הדרש:
קריאה במקור
יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 6 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9135f2fcd752b1e9ccb71ee52d45c48e6e40569bae8f6de6cfbfdb8722f005e1