יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 28 · פסקה 6

לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך. ביאור הדברים שלא יאמר האדם למה הטריח הקב"ה את בני ישראל להביא את העומר אשר לכאורה אין טעם נשגב במצוה זו. לכן אמרו כי אם תתבונן היטב במצוה זו תמצא טעמים מטעמים שונים. ואמר הראשון כי רב טוב צפון בעומר כי בגלל העומר ישלח ה' ברכה בארץ וגם אברהם ירש את הארץ בשביל העומר. ור"ל אמר כי העומר בא לקשר את ישראל לאביהם שבשמים וכמו שמצינו במנחת קנאות הבאה מן השעורים ותכליתה לקרב את האשה כשרה לבעלה ולהרחיק את הטמאה. ור"א ור"ס וריב"ל אמרו כי לא כאשר יראה האדם כן הוא ולפעמים מצינו במצוה הקלה בעיניו ותועלתה גדולה מאד כי מצינו בימי גדעון נצלו בזכות העומר. ורשב"ן אמר כי טעם העומר להראות לבני אדם כי האיש בלא תורה נמשל כבהמות נדמה ולכן צותה התורה להביא מנחת שעורים אשר היא מאכל בהמה ולמנות חמשים יום עד קבלת התורה אשר אז יתנשאו למדרגת איש. וזה שאמר כי זכות התורה בימי חזקיה היא שעמדה להם. ורבנן אמר כי בעומר תתברך התבואה וזה מצינו בימי יחזקאל כי נגזר רעב על הארץ ובכל זאת לא גועו מרעב כי זכות יחזקאל עמדה להם בלחם חטים ושעורים. ולר' לוי טעם העומר הוא להראות לאדם כי אין האושר לאדם בקנינים המדומים. וטוב להסתפק במעט כמו בשעורים. וכאשר מצינו בהמן שהתפאר והתגאה בעשרו ומרדכי אשר היה שפל ברך בזהו ולא כרע לפניו וזה שעמד למרדכי: