ד"א איש איש. הוא סובר כר"י שבשר תאוה נאסר להם במדבר והותר כשנכנסו לארץ. ומביא לזה ה' מתיר אסורים כי מה שאסר הוא שהתיר ואגב מביא כל הדרשות השוות לזה:
קריאה במקור
יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 22 · פסקה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מה שאסרתי לך התרתי לך כו'. הוא בא להוכיח כי אין טעמים למצות כמו שחשבו רבים. כיון דמצינו דמה שאסר הוא מה שהתיר וע"כ גזירת המקום הם ואין להרהר אחריהם:
תחת מה שאסרתי לך כו'. וה"ק ה' מתיר לך דברים תחת האסורים שאסר לך:
זיז עוף טהור. ומוכיח מדכתיב וזיז שדי עמדי ואין דבר טמא יורד מלמעלה:
יאבר נץ. ומפרש נץ מלשון ניצוץ השמש כי באברתו יסך ניצוץ השמש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9135f2fcd752b1e9ccb71ee52d45c48e6e40569bae8f6de6cfbfdb8722f005e1