ממי אתה למד מאיוב כו'. כי הנגעים באים על עון. וג' מיני עוונות הם. א' העון אשר יחטא איש בנפשו. ב' אשר יחטא בהנהגת ביתו. ג' אשר יחטא לעם ולמדינה. ועל ג' מיני עוונות אלה יליף כי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. איוב חטא בהנהגת ביתו שעשו כל ימיהם כחגים ולא כהה בהם. מצרים חטאו לעם ישראל ולמדינה. ומחלון וכליון חטאו בנפשותם שלקחו נשים מואביות בטרם שנתגיירו:
קריאה במקור
יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 17 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכפר קריינוס. הכי גמיר לה כי בכפר קריינוס הוכו והלכו את כל האבילין הם מקומות מלשון אבל השטים ובצבעים מתו:
ועל לבדי. מלשון לבדין וכסות אשר עליהם ישכבו המוכים הקרובים למות:
לקח לו חרס. פי' ורק לבסוף נגע בעל הרחמים בנפשו:
בתחלה נגעה מדת הדין בממונם. דריש מן גם שניהם כי מלבד אבידת ממונם מתו גם הם:
ואף נגעים הבאים כו'. ואע"ג דבתורה כתיב נגעי אדם בראש ואח"ז נגעי בגדים ובאחרונה נגעי בתים. אך התכלית הוא קודם במחשבה. ולכן כתבה התורה את התכלית תחלה ואח"כ הבגדים שהם המדרגה שניה ובאחרונה הבית שהיא ראשית המעשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9135f2fcd752b1e9ccb71ee52d45c48e6e40569bae8f6de6cfbfdb8722f005e1