זש"ה איום ונורא הוא. עיקר הדרש הוא ללמד לנו כי הקב"ה אם יעניש את החוטאים אין לו להביא פורענות מבחוץ אך מגופו יצא מי שינקום ממנו ויענשנו וכן החוטא בגופו נלקה בזיבה וזה שמסיים לפיכך משה מזהיר כו':
קריאה במקור
יפה תואר על ויקרא רבה · פרק 18 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
זו חוה. ודריש משפטו זה ענשו ומכתו. ושאתו מלשון שאת או ספחת וזה נגעו וצרעתו וכן באידך והא דדריש המדרש איום ונורא על אדם עשו סנחריב חירם נבוכדנאצר וישראל ולא די לו באחד. כי האדם יתגאה. או בחכמה או ברב בנים או בגבורה או בארך ימים או בעושר או ביופי. ולכן מביא כי את כולם ישא רוח וינקמו בנפשם. אדם התגאה בחכמתו המלאה כל העולם כדפי' לעיל. עשו ברב בנים ואלופים אשר יצאו ממנו. סנחריב בגבורתו כי אין מציל מידו. חירם ברב ימים שהאריך ימים הרבה כדאיתא בב"ר פ"ה ואמר אל אני. נבוכדנאצר בעשרו שמלך בכל העולם. וישראל ביופי שהיו נקיים מכל מום כדלקמן אות ד' ולכולם באה השאת מגופם להשפילם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9135f2fcd752b1e9ccb71ee52d45c48e6e40569bae8f6de6cfbfdb8722f005e1