יפה קול על שיר השירים רבה · Parasha 2 · פרק 15 · Midrash 2

הנותן בים דרך אין זו מדה קשה כו'. פי' כי זה היה להצלת ישראל. ולא קשה הוא להקב"ה לעשות נס ולהציל את בני אדם אבל המוציא רכב וסוס וגו' דקאי על טביעת מצרים זו קשה לפני הקב"ה. כי לא יחפוץ בהשחתת העולם ובילקוט גרס כעס על המצריים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו שנאמר הנותן בים דרך וכו' ומה גדול מכולם המוציא רכב וסוס. ולפ"ז יתפרש דטביעת מצרים אשר זה הוא הנותן בים דרך אינו כ"כ נס כמו פליטתן והוצאתן אל היבשה אחרי אשר כסמו הים:

קניגין מכללה כו'. לבאר המאמר הקשה הזה נבאר אותו מקודם לתיבותיו ואח"ז הענין כולו. קניגין מכללה. הוא מקום צידת החיות שעושין לשחוק כמו בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבא בויק"ר פי"ג:

דיארטים המה תיאטריות וקרקסיאות דפ"ק דעבודת כוכבים:

עתידים מן בלטוורא זה עשירים החשובים ונכבדים וכמו בוליטוס בב"ר פ' ע"ו. ודיחות ויטרוד המה שני שמות שרי גדולים. ובמקום שטיהר גרסינן שדיהר מלשון סוס דוהר. והכוונה לפרש את הכתוב המוציא רכב וסוס שעשה במצרים כמין שחוק הציד שהרכב והסום היו רודפין את המצריים להמשיכם לים כדאיתא לעיל על פסוק לסוסתי. ומפרש חיל ועזוז על שרי המצריים עשיריהם וחשוביהם שאפי' הם היו נרדפים מהסוסים:

תפשו לנו. ומפרשי אחזו לא בלשון צווי רק כמו פעל עבר וכמו מדוע אחרי פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח) וכ"כ הרד"ק: