יפה קול על שיר השירים רבה · Parasha 2 · פרק 3 · Midrash 2

הקדימה עשיה לשמיעה. כי עשיה היא התכלית ע"ד לא המדרש עיקר אלא המעשה. ולכן מדמה זאת לתפוח שניצו אשר הוא עיקר הפרי קודם לעליו אשר הם רק כעין שמירה לפרי:

אלא בסיון. עיין בתנחומא פ' יתרו על פסוק בחודש השלישי חשיבות החדש הזה לקבלת התורה:

בדבר קל אתם נגאלים. ואע"ג דהיו בידם מצות פסח ומילה וכדאיתא במכילתא בדרש הכתוב ואת ערום ועריה שהיו ערומים מן המצות ונתן להם הקב"ה פסח ומילה אשר בזכותם נגאלו. י"ל דריב"ס סובר אשר בשביל זה לא היו ראוים לצאת ממצרים. ודי היה להם המצות האלה להצילם מן המשחית שלא יבוא אל בתיהם לנגוף. ולזה צוה להם דבר קל להגאל על ידו. ובא ללמד לנו בזה כי שכר המצוה איננו מצד נושא המצוה בכמותה ואיכותה. אך מצד קיום מצות ה' ולכן גם אם היא קלה בערכה אך אם ישמרנה באשר ה' צוה לשמרה. שכרו הרבה מאד. ואולי בחר באזוב השפל בצמחים שידעו ויבינו כי הגאוה מאוסה היא בעיני ה'. ולא יזכו להיות בני חורין ובעלי רכוש רב רק אם יכניעו את רוחם לפני ה':

לולב שהוא עומד. פה יש חסרון הנכר וכך צ"ל א"ר אבא בר כהנא משכר לקיחה אתה למד שכר לולב לקיחה במצרים ולקחתם אגודת אזוב בכמה הוות טימי דידה בד' מנה וכו' עד לולב שהוא עומד כו' וכדאיתא בויקרא פ"ל: