יפה קול על שיר השירים רבה · Parasha 1 · פרק 5 · Midrash 3

אלא בנות ירושלים כו'. ודריש בנות מלשון בינה:

ולהמשיך בנהר אליה כו'. זה דריש ממה דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום כבוד גוים. שלכבודה ימשכו כולם אליה כנהר לשאול בשלומה:

לא מן פרניך. פי' כי התנאי זה שיהיה ירושלים מטרפולין לא היה בין הקב"ה לישראל ורק הוא מתנה ותוספת שלו. ובתנחומא איתא ולא מבריתך לא מפטרמוניא שלך לא נתתים לאברהם בברית בין הבתרים:

שלא ילדה בנים לגיהנם. ולפ"ז נמשך רני עקרה על הכתוב שלפניו ולפושעים יפגיע. ורני עקרה עומד במקום שנים. א' רני עקרה שלא ילדה פושעים אשר בהם יפגיע עונש הגיהנם. ועוד תשמח ותרנן שנראה שלא חלה וילדה ועתה רבים הם בני שוממה ויודע כי חלה ציון וילדה בנים רבים:

נמשלו ישראל כנקבה. בא לתרץ למה כתיב שחורה בל"נ:

מפאת קדים עד פאת ימה דהיינו ממזרח העולם עד מערבו של עולם ועי' בספרי על פסוק ה' בדד ינחנו:

טוענת ופורקת כו'. השעבוד נמשל לעבור שהוא טורח ומשא. והגאולה דומה ללידה:

שצרתן צרת נקבה. כי גם אחרי הפדות תמצא צרה כמו שהנקבה תתעבר אחרי הלידה. ולכן אמר שירה בל"נ ואע"ג דהשירה נאמרת על התשועה ולא על הצרה. אך לרמז שתבוא עוד צרה נאמרה שירה בל"נ. ובמכילתא איתא כל השירות כלן קרואות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היו אחריהן שעבוד. אבל התשועה העתידה שאין אחריה שעבוד לכך קרואה בל"ז. ולפ"ז התשועה עצמה נמשלת לנקבה. וכ"מ בירושלמי דשביעית פרק ששי: