מדרש לקח טוב על קהלת · פרק 2 · פסוק 26

כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה. פסוק זה מתפרש על כל הצדיקים שנתן הקב"ה חכמה ודעת ושמחה היא שמירת מעשים בענין שנ' שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. ואו' נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה וכן כיוצא בהן בא וראה מתחילת מתן תורה נתנה הקב"ה בלב ישראל. ולחוטא נתן בענין רע לאסוף ולכנוס אלו כנעניים שהיו בונים ונוטעים וזכו ישראל וירשום שנ' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת ואכלת ושבעת. וכן חזקיה נתן את לבו לחכמת התורה ולדעת המצות ובא סנחריב ונפל הוא וכל חילו בירושלם ועליהם אמר הנביא ואסף שללכם אוסף החסיל כמשק גבים שוקק בו. וכן במרדכי כתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וכן לעתי לבא כתי' והיה סחרה ואתננה קדש לי"י לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני י"י יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק. ואומ' חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. גם זה הבל. לעושה הרע ורעת רוח שאינם שמים על לב ולהבין מה שבאו לראשונים כי אם הולכים בשרירות לבם.