מדרש לקח טוב על קהלת · פרק 1 · פסוק 6

הולך אל דרום. עונה אל פסוק שלמעלה שאמ' וזרח שאין הרוח נקראת בלשון זכר בכל מקום בואי הרוח ורוח סערה באה אלא על השמש עונה אם כפירוש הראשון. ואם כפירוש השני עונה על זריחת ישראל שהוא כל אחד הולך אל דרום שהחכמה היתה בארץ ישראל שנקראת דרום כענין שנ' הטף אל נגף והנבא אל מקדשם. וסובב אל צפון, שהלכו בגלות בארץ צפון. סובב סובב הולך. שפזרו ישראל בד' רוחות השמים שנ' כי בד' רוחות השמים פזרתי אתכם בית ישראל. ועל סביביו שב הרוח. המפוזרים לכל רוח עוד ישובו אל מקום שיצאו משם. וישראל נקרא בהרבה מקומות בלשון יחיד. ס"א על פירוש השני הולך אל דרום ביום לפי שיוצא מן המזרח והולך אל דרום. ובימות החמה הולך מזרח ודרום ומערב ושוקע בפאת מערבית צפונית ובימות הגשמים יוצא מפאת מזרחית דרומית והולך את רוח הדרום עד פאת דרומית מערבית ושוקע נמצא הולך אך דרום ביום לעולם. וסובב אל צפון. בלילה שהסבוב בלילה כענין שנ' אקומה נא ואסובבה בעיר שמעולם לא עבר השמש בצפון ביום כי אם בלילה אבל מזרח ומערב פעמים מסובבתם ופעמים מהלכתם. לכך נאמ' סובב סובב הולך הרוח ואל סביבותיו שב הרוח. כלומ' הפיאה נקראת רוח כמו מדד רוח הקדים בקנה המדה אלו פני רוח המזרח ורוח המערב שפעמים מסובבים ופעמים הולכים לפיכך נאמ' בהם סבוב והלוך שנ' סובב הולך הרוח הפיאה של מזרח וכן הפיאה של מערב שהרוח משמש לשון נקבה בכל מקום.