קריאה במקור

מתנות כהונה על במדבר רבה · פרק 20 · פסקה 14

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

שלא תלך בשדה. וכתיב ויך את האתון במקל והיה לו להכריחה ברוח פיו:

ספקלטור. הורג המחויבים מיתה למלך:

[ה"ג ברגליו כדי שלא יצטער המלאך לילך אחר בלעם קדמו לדרך ויעמוד כו']:

הכרמים כו'. לשון תימה הוא ישראל שנקראו כרם ה' צבאות הם נמכרים לך בכסף כשועלים הללו ודרש משעול לשון שועלים:

ה"ג בני עשו ותלחץ אל הקיר. פי' שלפיכך כתיב ותלחץ אל הקיר ר"ל לצד אחד:

[ה"ג בזיונות שבזתה אותו]:

ויפתח כו'. ברשותו של הקב"ה:

[ה"ג שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים]:

לשונו סרוח גרסי'. ופי' התעללת הוא לשון טומאה כד"א ויתעללו בה כל הלילה:

ה"ג באת לרפאות בלשונך נשוך נחש:

אמר להם. לשרי בלק אינה שלי האתון ואיני בקי להדריכה כרצונו ולפיכך היא אינה נשמעת לי:

שהאתון גדולה הימנו. שהיא הכירה אותו מיום הולדו וגנאי הוא לו שעדיין היה נער ובער:

כיון שדברה כו'. הסכנתי דרש לשון סכנת מות:

יראה. יראת ע"ז:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: fdc6aaced80dcff356ee6ad9c20aa9b5068842de0df934f3e8f87f5a338101e3