מתנות כהונה על במדבר רבה · פרק 9 · פסקה 14

[באותן המראות גרסינן]:

משלשל וכו'. מוריד דלי לתוך הבור למלאות מים:

תגר. ירגזון לשון רוגז ותרעומת:

ה"ג ולא מצינו אלא ע'. ל' בני חם וי"ד בני יפת וכ"ו בני שם. ועיין בפרשת נח. ואע"פ שבפרטן אתה מוצא ע"ד שם וחם ויפת עצמן לא מנה עמהן רק הנולדים אחר המבול שאז התחיל עולם חדש וישאר רק אחד יותר ואחד לא מעלה או מוריד ושוב מצאתי בשוחר טוב מזמור ט' שגורס כמו שהגהתי אות באות אבל בילקוט בפרשת נח כתב בשם מדרש מ"ט מדות וז"ל ע"ד היו בני נח ולא נחלק העולם אלא לשבעים יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אמור מעתה שם וארפכשד ושלח ועבר צדיקים היו ולפיכך יצאו מכללם:

ואינם מכירים את אמותיהן. ה"ג ג"כ במדרש חזית ונראה שיש לכל אחד ואחד נשים הרבה והבנים הנולדים בערבוביא הם ולכן אינם מכירין אמותן:

חשודית. לנאף אף עם מי שאינה מיוחדת לו:

מעולמים. נעלמים:

ה"ג שלא תתפרסם. שלכן הרגו כדי שלא תתפרסם משום חילול השם שלא ימצא בעל דין מקום לומר הרי שמצרי זה שלט באשה זו וילמוד סתום מן המפורש שאף בכולן נעשה כן ולכן מצא מרע"ה מקום כשר להורגו:

[ה"ג כיון שראהו כן כו']: