ויאמרו כל העם אשר בשער [והזקנים עדים יתן י"י את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה] (רות ד: יא) א"ר יצחק, רחל היתה עיקרו של בית לפיכך, ורחל עקרה (בראשית כט: לא), עיקרה של בית. א"ר ברכייה, רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה. תני ר' שמעון בן יאחי, לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל [על שמה], רחל מבכה על בניה (ירמיה לא: יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנא' אולי יחנן י"י צבאות שארית יוסף (עמוס ה: טו). ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה, הבן יקיר לי אפרים (ירמיה לא: יט). וכל גדול שבישראל על שם אפרים: ודוד בן איש אפרתי (ש"א יז: יב), וירבעם בן נבט אפרתי (מ"א יא: כו), מחלון וכליון אפרתים (רות א: ב).
קריאה במקור
רות רבה (לרנר) · Parasha 7 · סעיף 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Ruth Rabbah, edited by Prof. Meron Bialik Lerner, 1971
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/dissertations/NNL_ALEPH001297853/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 981cceb241dbbe641d213125c841d8c432d20b2f6014933f91a01e8ba1cf99b3