רות רבה (לרנר) · Parasha 5 · סעיף 1

הוא היה עם דוד באפס דמים (דהי"א יא: יג) ר' יוחנן אמר, [בחקל סומקתא. ר' שמואל בר נחמן אמר, בפס דמים] - שמשם פסקו דמים. ופלשתים נאספו שם למלחמה [ותהי חלקת השדה מלאה שעורים] (שם) כתב א' אומר, מלאה שעורים. וכתב אחר [אומר], מלאה עדשים (ש"ב כג: יא). ר' יעקב דכפר חנין אמר, עדשים פעם אחת, ושעורים פעם שנייה. ר' יודן אמר, עדשים היו, אלא ענבתם דומה לשעורים. ר' לוי אמר, אלו הפלשתים שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשי'. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה (דהי"א יא: יד) [כתב אחד אומר, ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה]. וכתב אחד אומר ויתיצב בתוך החלקה ויצילה (ש"ב כג: ב), אלא מלמד שהחזירנה לבעליה והיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמן אמר, שנה אחת היתה ושתי שדות היו. פשיטה ליה, לעביד וליתן דמים, מה צריכה ליה? אין תימר ליעביד אבל לא וליתן דמים, עד כדין צריכא ליה. ואי זו מהן ליעביד, של עדשים ושל שעורים? של עדשים אוכל אדם, ושל שעורים אוכל בהמה, של עדשים אין העומר מתקרב מהם, ושל שעורים העומר מתקרב מהם, של עדשים אין מפרישים מהם חלה, ומן השעורים מפרישים. ורבנן אמרי, שדה אחת היתה ושתי שנים היו. והלא נלמד משל אשתקד? שאין למדין מעשה ממעשה.

ויתאוה דוד ויאמר [מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער] (ש"ב כג: טו) ר' חייא רבא אמר, הלכה נצרכה לו. ויבקעו שלשת הגבורים במחנה הפלשתי' (שם: טז) למה שלשה? [שאין הלכה מתבררת אלא מפי שלשה. וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה דוד לשתותם (שם) לא אבה שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא וקבעה לדורות: מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמ', חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במה היה. ולמה שלשה?] אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס צלוחית בטהרה. ר' הונא בשם רב יוסף אמר, הלכות שבויים נצרכה לו. שמעון בירא אמר, בנין בית המקדש תבע. ויסך אותם לי"י (שם) כתב א' אומר ויסך, וכתב אחר אומר וינסך אותם (דהי"א יא: יח). מאן דאמר ויסך, מסייע לבר קפרא. ומאן דאמר וינסך, מסייע לר' חייא רבא.