רות רבה (לרנר) · Parasha 2 · סעיף 10

וישבו שם כעשר שנים ר' יודן בר סימון, בכל מקום שנא' כעשר, כעשרים, כשלשים, כארבעים, או חסר או יתר.

וימותו גם שניהם מחלון וכליון (רות א: ה) [ר' חנינא ור' יהושע ב"ר אבין ורבי זכריה חתניה דר' לוי בשם] ר' לוי, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה. וממי את למד? מאיוב, שנא' ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם (איוב א: יד). א"ר סמא ב"ר חנינא, הראה להם הב"ה מעין דוגמא של עולם הבא, כד"א ונגש חורש בקוצר (עמוס ט: יג). ותפול שבא ותקחם (איוב א: טו). א"ר אבא בר כהנא, יצאו מכפר קורנוס והלכו כל האוכל [עד] מגדל צבעים, ומתו שם. ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך (שם: טו - יז) ר' הונא אמר, רק מיעוט, עוד הדא משובר ומלוקה. א"ר יודן, לבדי להגיד לך (שם), אף הוא כששמע בשורתו מיד מת. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים (שם: יז). א"ר שמואל [בר נחמן], כיון ששמע איוב כן, התחיל מגייס חיילותיו למלחמה. אמר, כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס. והאומה הבזוייה שבעולם, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיה כג: יג), הלואי לא היה בא ליתן אימתו עלי. וכיון שאמרו לו, אש אלקים נפלה מן השמי' (איוב א: טז) אמר, מן השמים היא מה אני יכול לעשות, ואדום לא אצא פתח (שם לא: לד). באותה שעה ויקח לו חרש להתגרד בו (שם ב: ח). אף במצרים כך. ויך גפנם ותאנתם (תהלים קה: לג). ואח"כ, ויסגר לברד בעירם [ומקניהם לרשפים] (שם עח: מח). ואחר כך, ויך כל בכור במצרים (שם: נא). ואף בנגעים כך. בתחלה היו באים על בתיו. אם חזר בו, טעונין הן חליצה, שנאמר [וצוה] הכהן וחלצו [האבנים] (ויקרא יד: מ). ואם לאו, [טעונין] נתיצה, ונתץ את הבית (שם: מה). ואח"כ באים על בגדיו. אם חזר בו, טעונין קריעה, וקרע אותו מן הבגדים (שם יג: נו). ואם לאו, טעונין שריפה, ושרף את הבגד (שם: נב). ואחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו יצא, ואם לאו, בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו] (שם: מו). ואף במחלון וכליון כך. בתחלה מתו סוסיה', חמוריהם, גמליהם. ואח"כ וימותו גם שניהם מחלון וכליון.

ותשאר האשה אמר ר' חנינא בשם ר' אבהו, נעשית שיורי שיורים.