רות רבה (לרנר) · Parasha 3 · סעיף 4

דילמ': ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא הוו יתבין לעין באוריתא קדם הדין בית מדרשא דטבריא בערובתא דפסחא, ואית דאמרי בערובת צומא רבה, ושמעין קליהון דברייתא מדברין וזבנין זבינן. אמר ליה, שמע בר חלפתא לר' חייא רבא, ברבי, אילין ברייתא מה עסקיהון מזבנין זבינן ומדברין? אמר ליה, דאית ליה זבין, ודלית ליה אזיל גבי מרי עבידתיה, והוא יהיב ליה. אמר ליה, א"כ אוף אנא אזיל גבי מרי עבדתי והוא יהיב. נפק וצלי בהדי אולוסיס דטבריא, וחמא ידא מושטא ליה חדא מרגלית. אזל טעין ליה גבי רבינו. אמר ליה, הדין מנא לך? ותני ליה עובדא. אמר ליה, דהיא מלה דאסטרופיקיא היא, אלא הא תלתא דינרין ואזיל ודבר יומא. ובתר יומא, אנן צווחין קדמיה, והוא עביד טימיתא. נסב תלתא דינרין ואזל וזבן זביניה, ואעיל לביתיה. אמרה ליה איתתיה, שרית גניב, כל פעליך לית היא אלא מאה מניי, ואינון זבינתא מינן אינון? ותני לה עובדא. אמרה ליה, מאן את בעי דיהוי גנותך חסר מן רגלי לעלמא דאתי, אמר לה, ומה נעביד? אמר' ליה, אזיל והדר זבינתא למריהון, וחזר תלתא דינרין למריהון, והדר מרגליתא למרא. כד שמע רבינו, שרי ומצטערא, שלח ואייתי יתה. אמר לה, כל הדין צערא להדין צדיקא. אמרה ליה, מה את בעי דיהוו גנוניה חסיר מדידכון חדא מרלי, לעלמא דאתי. אמר לה, דאין הוה חסיר, לא הוה יכלינן למימלי יתה. אמרה ליה, מרי, רב, רבינו הקדוש, ר' יהודה הנשיא, בחמש שמהן אתכנית, בהדין עלמא זכינן למיחמי אפך, אבל לעלמא דאתי מאן יכיל למיחמי סבר אפוי דמרי? לא כן אמר ר' שמעון בן לקיש, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והודי לה. ולא עוד, אלא דרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול. הנס האחרון היה קשה מן הראשון. ההיא ידא דחמת יהבת ליה, חמתא נסבה ליה מניה. ולא עוד אלא מנסב הות ידא מלרע, מיהב הות ידא מלעיל, כאיניש דמושיט לחבריה.