פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 10 · פסקה 8

הוי גבורים. וס"ד ואנשי חיל למסוך שכר ומצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו:

אשריך ארץ. וס"ד ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי:

עוסק בתורה. הוקשה לו מ"ש שמלך בן חורין איזה שר אינו בן חורין על כן דורש על שר ישראל שעוסק בתורה שעומדת כנגד יצרו הרע והוא בן חורין ממנו וכמ"ש אבות פרק ו' שמ"ר פר' מ"א סי' ז' ע"ש למה דורש כן:

כי כבר רצה. ואין חפץ ורצון אלהים אלא בתורה ומצות כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

הה"ד אחריו. ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי. שמ"ש בעת פי' כמו שדרשו על פסוק והיה אמונת עתך קבעת עתים לתורה ובלשון חז"ל דקביע לי' עדני':

בגבורה של תורה. כמ"ש אני בינה לי גבורה:

שגבורה של תורה הוא באשרי. שתיבת אשרך דר"ד נמשך גם לס"ד בגבורה הוא באשרי ולא בשתי באשרי כ"א באוי:

ואתה תחזה מכל העם. אנשי חיל יראי אלהים שיוכלו לשפוט כמ"ש בס"ד ושפטו את העם אך השותים אינם יכולים לשפוט כי שיכור אסור להורות:

כדי להשתכר. כי השותה מין אחד אינו משתכר מהרה אך עירוב משקאות משכרים מהרה:

הלופר. פירש בערוך שר הטבחים:

פן ישתה וישכח מחוקק. וע"פ מדה י"ז שמחוקק הוא משה דורש כאן מדה ט' שהכוונה על תורת משה שנתנה על ידו ועי' לעיל פ' זו סוף סימן ד' שדורש בא"א:

שכימה מבשלת. עי' ב"ר פר' יו"ד סימן ו':

מי שת בטוחות חכמה. וס"ד או מי נתן לשכוי בינה היינו בלב כמ"ש והגות לבי תבונות וכן בפסוק ובסתום חכמה תודיעני ובר"ד הן אמת חפצת בטוחות הם הכליות ובסתום חכמה הוא בלב:

בארבע רביעית. פי' רביעית ארבע רבע רביעית כשימזגנו יעמוד על רביעית וכמ"ש חז"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא:

כהן ששתה. עירובין ס"ד:

וחומץ מפני שכרות. פי' וחומץ שאסרה תורה ג"כ מפני שכרות אך מפני מה אסרה משרת ענבים וכו':

מכאן שחייב אדם. שמ"ר פר' ט"ז סימן ב':

ואל אשה וגו'. ויקרא י"ת:

בנידוי. מלשון ריחוק כתרגומו בריחוקה:

איש איש אל כל שאר. לא תקרבו לגלות ערוה ויקרא י"ח ו' שאפילו הקרבה אסור שמביא לידי ערוה:

מפני טענת הבריות. שאין הכל מכירים בקרובותיו ויחשדו אותם שעוסקים בדברי עבירות:

ולהלן הוא אומר. בנדה לא תקרב כנ"ל ללמוד שכמו שחייב אדם להתרחק מערוה שאינו שלו כך חייב אדם להתרחקמערוה שלו:

אחריתו כנחש. אגב שהזכיר פסוק זה לעיל בסימן זה שדומה לעקרב שמכה בעוקצו אחריתו וגו' של יין מביא מה שדרש על זה לעיל סימן ב' קרוב לסופו עי' מש"ש:

שלא יבא לשתות. יין ושכר שהיא עיקר האיסור כדלעיל סי' זה.

אפילו לא אמר. לעיל סי' ז':

אמרו האומר. פי' אמרו חכמים שהאומר הריני וכו':

ר' י"ה אומר. ספרי כאן והגי' שם רי"ה אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהוא אומר וכו' ומ"ש למה כפל עד למה כן אין מקומו כאן אלא בדברי ר"א הקפר:

ואכלת לפני ה' אלהיך. אצל מעשר שני כתיב שצריך לאכול מעשר שני בירושלים וכתיב שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ותירושך הוא יין הרי שמצוה לשתות יין ממעות מ"ש יכול שגם הנזיר ישתה יין ממעות מעשר שני ומ"ש כאן מיין ושכר יזיר בשאר המינים פי' בשאר מיני יין שאינו של מצוה ובספרי כאן הגי' משאר היינות והרי כאן שני כ"מ והכריע מתיבת יזיר שאפילו ממעות מ"ש ושאר יין מצוה ג"כ יזיר שתיבת יזיר מיותר שהרי כבר אמר להזיר לה' לדרוש יזיר מכל מקום:

ת"ל ונסכו. במדבר כ"ח ו' ולשון הפסוק ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקודש הסך נסך שכר לה' ומ"ש כאן ואומר הסך נסך ט"ס וצ"ל וגו' הסך נסך:

וינזרו מקדשי. ויקרא כ"ב:

יאמר ענבי נזירך. פירש רש"י שהנזירות והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם:

וינזרו לבושת. הושע ט' יו"ד:

האבכה הנזר. זכרי' ז' ד' ופי' להפריש מאכילה ושתיה:

מסחורתו ורפואתו. שיפריש עצמו מלמכור יין ולעשות רפואהמן היין:

לא ישתה. חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה:

חומץ כיין. שתיבת יין ותיבת חומץ השני מיותר שהיל"ל חומצם לא ישתה לדרוש שחומץ מצוה כמו יין מצוה:

שאין איסורם איסור עולם. אלא כל ימי נזרו ומותר בהנאה כנ"ל בסחורה וברפואה וצ"ע למה לא אמר שאינם אסורים אלא לו ולא לאחר ועי' לקמן ריש סימן ט':

איסור עולם. חלב וכל הטמאים לאכול שאסורים לעולם ויש מהם שאסורים בהנאה כמו ערלה:

וענבים כמשמען. וכולל לחים ויבשים שנכלל בתיבת וענבים לדרוש לחייב על כל אחד בעצמו: