פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 15 · פסקה 21

והיכן היו הראשונים. כמ"ש בריש סימן הקודם תנחומא סימן י"ד:

היו להם ע' זקנים. אע"פ שבמצרים כתוב סתם ואספת את זקני ישראל למד ממתן תורה שהיו שבעים כמ"ש בסוף טשפטים ושבעים מזקני ישראל וממצרים עד מתן תורה לא היו אלא ג' חדשים ומן הסתם שהם אלו של מצרים ועלו ויצאו עם כל ישראל והם שהיו בסיני:

שבו לנו בזה. עד אשר נשוב אליכם והיינו ארבעים שהיובהר כמ"ש סוף משפטים ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וא"כ מ"ש אשר נשוב אליכם היינו בסוף מ' יום:

בטקסיס גדול. תרגום דגל טקס:

ולפי שעמד חור. שמ"ר פר' מ"א סימן ז' ועי' לעיל פר' ט' סי' מ"ה:

כי זה כזה. זה משמע מורה באצבע לנוכח כמו שדרשו על מ"ש זה יתנו כמין מטבע של אש הראה לו הקב"ה וכן החודש הזה שהראה לו הירח ואמר לו כזה ראה וקדש וכדומה הרבה ואם כפי מ"ש כי זה משה הרי לא ראו אותו ואא"ע למשה ת"ע למי שראו מותו לפניהם שיהיה שייך למ"ש קום עשה לנו אלהים והיינו שהפחידו את אהרן בזה כן אתה וכזה הוא לשון יחיד על חור שהיה הגדול מכל ישראל חוץ מאהרן וכמ"ש והנה אהרן וחור עמכם ואהרן וחור תמכו בידיו:

כי על כל אלה. ולא פירש על איזה אלה ובהכרח שמפורש בתיבת אלה עצמו היינו ע"פ גז"ש שהיה שם שפיכת דמים נקיים זקנים וחור על שלא נזכר עוד בכל התורה ע"כ דרשו שנהרג בעגל ועל הזקנים על שכתוב כאן שיעשה חדשים הרי שהראשונים הם דם נפשות אביונים נקיים:

שבעים איש תחת אבותם. דעת המדרש שאלו הזקנים היו בניהם של ראשונים שכל שררות ישראל היו בירושה אם היו ראוים וממלאים מקום אבותם כמ"ש ד"ה א' כ"ז פסוק זה הרביעי לחודש הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ושם פסוק כ"א לבנימין יעשיאל בן אבנר שאבותם נהרגו ובניהם תחתיהם וכמ"ש תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וזהו ויעמד אחרים תחתם לא אחרים לגמרי אלא תחתם: