פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 15 · פסקה 4

את מוצא שנתקשה. תנחומא כאן ס מן ג' שמ"ר פ' ט"ו סימן כ"ח ושם מונה שרצים תחת בהמה וחיה וחושב עוד שמן המשחה ועי' פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' כ"א:

זאת החיה וכו'. ויקרא י"א ב' ד':

החודש הזה. שמות י"ב:

וזה מעשה סי' ז' והשביעה שייך באכילה לא בשמחה ע"כ דורש א"ת שובע אלא שבע ואיזה שמחות בא ופירש נעימות בימינך שבע שמחות של נעימות של זמרה שנקרא דוד נעים זמירות:

המנורה. שנתקשה בעת הציווי שלא הבין עד שהראה ואמר לו וזה מעשה המנורה ואחר כך כשרצה לעשות לא ידע איך לעשות מה שהראה לו וזהו מ"ש מקשה זהב מה קשה לעשותה ואז אמר עד ירכה עד פרחה מקשה היא שיקיש בפטיש היינו שישליך באש ואחר כך יקיש בפטיש שהוא מחוייב לעשות מה שיוכל ובתנחומא הגירסא שהרבה יגע בה משה עד שלא עשאה שכן הוא אומר מקשה תעשה את המנורה ומ"ש כאן שנאמר כפתוריה ופרחיה כוונתו על פסוק שמות י"ז גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה היו ועל זה גורס בתנחומא אתה תהיה מקיש בפטיש ומעצמה נעשית היינו שישליך באש שיועיל הכאת הפטיש אף שלא ידע איך לעשות וכן מ"ש השליכו לאור הכוונה ג"כ שהכה בפטיש על ידי ההשלכה באור וכן מצאתי בערוך ערך מרזב בשם ילמדנו בהעלותך את הוי נקיש במרזבתא מגרמה היא מתעבדה פי' שבלשון ישמעאל קורין למקבת מרזבתא עכ"ל:

לפיכך אמר הקב"ה למשה. שלכך המנורה מעשה אלהים כמו הנשמה שהיא עליונה אלהית וכמ"ש לעיל סימן ב' שהכוונה על אור הנשמה וגירסת התנחומא אמר הקב"ה להזהיר את אהרן להדליק שנאמר בהעלותך אמר הקדוש ב"ה לישראל אם הזהרתים וכו':

נר ה' נשמת אדם. נר ה' שצוה להדליק במנורה היא נשמת אדם כשהיתה המנורה מאירה היה אור גדול לנפשות כל ישראל להאיר להם מאפילת חשכת היצר הרע ומעת שנכבה המנורה נכבה אור הנפשות והיינו כעורים וזהו בהעלותך את הנרות שיעלה הנפשות את הנרות: