פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 2 · פסקה 12

נצב בשמים. ב"ר פ' מ"ד סי' י"ב ע"ש ועי' שמ"ר פר' ל"ח סימן יו"ד כל הענין:

מפני שהבטיח. דבר שבשמים כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך וכדלקמן וזהו נצב בשמים ונתקיים כשיצאו ממצרים כמ"ש ועתה שמך ה' אלהים ככוכבי השמים:

אמר אברהם. בתורה מפורש שאמר אברהם מה תתן לי בפרשת ברית בין הבתרים בראשית ט"ו ב' והמדרש אומר שאמר כן על מ"ש בריש לך לך אך באמת על זה נצטווינו להבין דברי חכמים וחידותם דשם כתוב שאמר לו הש"י אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד שפירושו על שכרו בעוה"ב כמפורש בב"ר פר' מ"ד סוף סימן ד' ואיך אמר על זה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ע"כ דרשו שזהו שייך כשאמר לו שיתן לו היינו שתחלה אמר לו שאל מה אתן לך כמ"ש ב"ר פר' מ"ד סוף סי' ח' ושאל שיתן לו בנים והשיב לו ואעשך לגוי גדול ועל זה טען מה תתן לי ואנכי הולך ערירי משמע שטען שבוודאי היה כן ואיך יאמר כן אחר שאמר לו הש"י שיעשה אותו לגוי גדול ע"כ דרשו לפי שראה במזל שלא יוליד:

מלמד שהעלהו. ב"ר פר' מ"ד סי' י"ב וכמ"ש שבת קנ"ו מה דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה ומוקמי ליה במזרח:

נתון למעלה. כלשון הב"ר שם אין הבט אלא מלמעלה למטה:

מהו כה יהיה זרעך. שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וע"פ מדה ט' כאלו מפורש ויבט השמימה ויספור הכוכבים ולא יכול לספור אותם ואיך השיב על ההעדר כה יהיה זרעך והיל"ל גם זרעך לא יספר וכה יהיה שייך לומר על דבר היש ע"כ דורש ע"פ מדה ט' כה יהיה זרעך כמוך כמו שמבאר והולך:

יו"ד ימים. ובנמשל על עשרה דורות מנח ועי' תענית ה' ב' תד"א ח"ב פרק כ"ה פסוק והיה כעץ שתול על פלגי מים וכל דרשה זו דרך אגב שהזכיר פסוק הבט נא השמימה:

במקום חביב. על שעומד במדבר שאין אחרים כיוצא בו אבל בישוב לא היה חביב שיש הרבה כיוצא בו:

ולא עמד מהם צדיק. פי' שצדיק שיהיה כדאי שיבנה ממנו העולם לקבל התורה ולהשרות השכינה בארץ:

שנקראת רחוקה. כדרך המשל אילן אחד מרחוק והכוונה רחוקה מהש"י ומהקדושה עי' ב"ר פר' ל"ט סימן ה' רפאינו את בבל. וכמ"ש ישעיה מ"ו י"א קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתו:

תאמר שיש בו כח. כלומר שצריך לנסות אותו ולהראות צדקו לרבים וכמ"ש שי"ר פסוק אני חומה דף ל"ח ע"ש:

ונתן שמו על שם הקב"ה. פי' שהקב"ה הוסיף לאברהם אות ה' משמו כמלאכים שיש בהם שם אל מיכאל וגבריאל:

צדיקים הם. כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ונמלו אתו כל מקנת כספו:

את מוצא. עתה חוזר לדרשה שהתחיל לעולם ה' דברך נצב בשמים על אברהם כנ"ל שנתברך הבט נא השמימה וסיפא דקרא כוננת ארץ ותעמוד על ברכת יעקב ושמתי זרעך כעפר הארץ כמ"ש כל זה שמ"ר פר' ל"ח סי' יו"ד וכאן הוסיף שגם ברכת יצחק כחול ג"כ בכלל כוננת ארץ:

והרבה ארבה את זרעך. ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וכמ"ש ברישא דקרא כי ברך אברכך ודרשו בב"ר פרשה נ"ו סי' י"א ברכה לאב ברכה לבן רבי' לאב רבי' לבן כדבסמוך והפסוק מפרש והולך ככוכבי השמים הוא ברכה לאב וכחול הוא ברכה לבן:

והנכם היום. ככוכבי השמים לרוב:

בימי בלעם. גם בלעם היה בימי משה אלא הכוונה שבלעם התנבא עליהם בלשון עפר וכמ"ש לקמן בסמוך ובסוף הסימן:

בימי הושע. פי' שהושע התנבא עליהם בברכת חול הים:

מהו את. שהוא מיותר לרבות ברכת יצחק: