פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 14 · פסקה 3

דבקו שערים זה בזה. שבת דף ל' שמ"ר ריש פר' ח' בא"א במ"ר פר' ט"ו סימן י"ג בא"א עי' מש"ש:

כ"ד רננות. הכוונה שבד"ה יש בתפלה זו כ"ד תיבות של רנה תפלה תחנה והכ"ד הוא מ"ש וככלות שלמה להתפלל ובמלכים שם יש הרבה יותר מכ"ד פעמים ועל שעיקר הדרשה הוא מפסוקים של ד"ה מביא פסוקי ד"ה וכ"ד רננות כנ"ל ובגמרא דידן ובירושלמי תענית פרק ב' הלכה ב' הגירסא כ"ד רננות ולא גרס פסוקים ובירושלמי בהדיא שהכוונה על לשונות של רנה ותפלה ותחנה עיין שם. ומ"ש דבקו שערים הוכיח כן ממ"ש בתהלים שאו שערים וגו' ושאו פתחי עולם משמע שבהם תלוי והם המעכבים שנסגרו ולא פי' איזה שערים ע"כ בהכרח לדרוש על שערים של ק"ק מקום הארון וזהו ויבוא מלך הכבוד השוכן על הארון כשאמר שלמה קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך אז אמר שאו שערים והנה כתוב וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וכו' וכבוד ה' מלא את הבית משמע שזה נעשה על ידי כלות התפלה ולא על ידי כ"ד רננות היינו פסוק האחרון אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך וא"כ מ"ש קודם התפלה ויביאו הכהנים את ארון ה' וגו' ההכרעה ע"פ מדה ל"ב שמקומו אחר התפלה או על פי מדת כלל שאחריו מעשה מדה י"ג מל"ב מדות שאינו אלא פרטו של ראשון ועי' לקמן פר' ט"ו סימן י"ג ותנחומא שם:

מהו בנה בניתי. היה די שיאמר בניתי ועי' שמ"ר פר' נ"ב סימן ד' מדרש תהלים כ"ד כל הענין והגאוה על שאמר בניתי והדרשה של בנה הוא ענין אחר:

לכך נאמר שאו שערים. שייך לתחילת הענין שמכאן שדבקו שערים זה בזה:

והיתית וגו' ושומת. והיל"ל והביאו ושמו אלא שמעצמה הובאה ומעצמה הושמה היינו ע"פ ה' בנס ששלח מלאך ומ"ש שנדמה המלאך בדמות אריה יתכן שדורשים כן מתיבת וסגר שדרשו במכילתא על פסוק סגר עליהם המדבר אין סגר אלא חיות רעות שנאמר וסגר פום אריותא וכן הוא בב"ר פר' ל"ב סימן ח' ויסגור ה' בעדו שהקיף התיבה באריות וכן כאן שלח מלאכי וסגר שהמלאך נדמה כמו אריה:

שנתעכב לה הענן. וזהו הכבוד שחלק לה שהענן בו כבוד ה':

שיבא הארון מסוים. מצויין וניכר בין כלי המשכן:

אין רוכבים על סוסו. שמ"ר ריש פר' ח':

שכן ה' לאדוניו. נתראה אליו עי' ב"ר פר' פ"ו סימן ה':