פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 22 · פסקה 4

מצר למי שעשה בי טובה. וכמ"ש שמ"ר פ' ט' ריש סי' י' במכת דם:

שזו בצד מואב. שנתחברו יחד זקני מואב וזקני מדין בשליחות בלק לשכור את בלעם ובענין זנות פעור בנות מואב ובנות מדין הרי שהיו שניהם סמוכים זה לזה וסמוכים למחנה ישראל ואותה החריבו ישראל ומדין שהי' בה משה סמוכה למצרים וסמוכה להר סיני:

למה שלח פנחס. ולא לאלעזר יהושע וכלב:

הוא השיב חמתו. וקינא קנאתו הוא ינקום נקמתו הוא הכה המדינית הוא יכה המדינים:

כי עבודת הקודש. עליהם בכתף ישאו במדבר ט' היינו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות. אלא שע"פ מדה י"ז אנו לומדים שהארון הלך עמהם במלחמת פלשתים בימי עלי ושמואל כמ"ש בשמואל א' ד' ובש"ב י"א במלחמת עמון ולא שאר כלי הקודש א"כ מ"ש כאן אצל מלחמת מדין וכלי הקודש הוא הארון ולא שאר הכלים. ולעיל פ' כ' סי' כ' ולקמן סי' ה' דורש על הציץ וכן הוא דעת ר' יוחנן שאמר בגדי כהונה שבכללם הציץ אלא שבציץ כתוב עליו ביחוד קודש לה'. ע' לעיל פר' י"ט סי' י"ט ואם יצא כה"ג בבגדי כהונה להר הבית לוקה זהו אם יצא לצרכו אך לצורך כל ישראל במלחמה ע"ז נצטוו כמ"ש אצל שאול ודוד שהיה הכהן בכל מלחמותיהם עם החושן והאופד וה"ה לכל שמונה בגדים:

ואת מלכי מדין. וס"ד ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב:

בה יפול. עי' לעיל פ' כ' סי' ט':

ויביאו אל משה. את השבי ואת המלקוח ואת השלל:

שהיו כלם תלמידי תלמידיו. אפילו פנחס תלמיד אלעזר ואלעזר תלמיד אהרן ואהרן תלמיד משה אף כי שאר העם: