פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 21 · פסקה 20

תשמרו להקריב לי. פסיקתא פ' ט"ז סי' ה' ותנחומא שם ובמדרש משלי פסוק צדיק אוכל כל הענין:

הגמיאני נא. בראשית כ"ד הלעיטני נא בראשית כ"ה ע' ב"ר פ' ס"ג סי' י"ג ושם מבואר:

זו רות המואבי'. ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' ובמדרש רות פסוק זה דף מ"ו ושם איתא את שמע מינה תרתי או ברכה שרויה בידיו של אותו צדיק או במעי' של אותה צדקת מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר הרי ברכה שרוי' במעי' של אותה צדקת וכן הוא בפסיקתא ולזה כוון המדרש כאן:

אימתי אנו אוכלים. ועשה כך מתוך אכילה ושתיה מרובה למלאות כל תאותו ושמחה של הוללות כי זה כל עולמו:

כששה ככרי כסף. היינו הכוסות והכלים שהיו עליו הרבה מאד ולפי מ"ש כאן אין להבין למה הביא כל דרשה זו לכאן אך בפסיקתא שם אחר שהביא עוד פירוש אחד על חזקי' מלך יהודה ופקח בן רמלי' חתם המאמר ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו אמר להם הקב"ה בני מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפני כלום אני נהנה מהם אלא ריח ניחוח תשמרו להקריב לי גם בילקוט כאן קיצר ולא הביא אלא מאמר זה ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו. זה הקב"ה וכו' ריח ניחוח וכדרך הילקוט בהרבה מקומות שאינו מעתיק אלא המאמר העקרי ששייך לענין הפרשה וכאן במדרש חסר העיקר: