ידי משה על בראשית רבה · פרק 63 · פסקה 4

א"ר יצחק כו' פי' שר' יצחק מקשה ב' קושיות הא' מלת הארמי קא יתיר מדכתיב מפדן אדם ול"ל עוד ב"פ ארמי ועוד אחות לבן יתיר מדכתיב בת בתואל וכי עדיין לא ידענו שהיה לבן בן בתואל ול"ל אחות לבן אלא כו':

ר"פ אמר כתיב וילך יעקב פדנה ארם כו' מלמד שכולן כללן ברמאות. פי' יעקב היה יותר רמאי מכולן כמו שמצינו שאמר יעקב ללבן אני אחיך ברמאות וכן עשה לו לסוף על דבר הצאן וכיוצא בזה ע"ד עם עקש תתעקש ועם נבר תתברר וע"ד אני חכמה שכנתי ערמה ויש זה שבח ליעקב שיוכל לרמות ג"כ את הרשע כן דרש ר' פנחס התם פסוק וילך פדנה ארם סוף תולדות כן הכא גבי יצחק יתכן שאמר הכתוב כן לספר בשבחו של יצחק שלקח אשתו שחמיו היה רמאי וגיסו ואנשי מקומו ולא יכלו לו וזהו שאמר הכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה והיה לו זמן קצוב להכין את עצמו על הרמאים כי בן ארבעים לבינה וממה שלא א"ר פנחס דרשתו על זה הפסוק הקודם אפשר שדברי רבי יצחק הם נכונים יותר אבל שם אי אפשר לפרש זה שמדבר ביעקב שהלך עכשיו לפדן ארם ולא שייך כשושנה בין החוחים ואין להקשות למה לא מביא המדרש דברי ר' פנחס שם במקומו אצל וילך יעקב דשמא התם הייתי אומר שהפסוק אומר פדן ארם אל לבן הארמי להורות שלבן היה יותר רמאי מכולן דהיינו מבני עירו אבל הכא כתיב גם בתואל הארמי וא"כ אין אנו יודעים אם בתואל היה יותר רמאי מלבן או לבן יותר מבתואל כמו גבי נינוה וכלח ועוד מאי נפקותא מי היה יותר רמאי או בתואל או לבן אלא ודאי דקאי על יצחק ויעקב שהיו בקיאים ברמאותם ונתן להם ה' לב בינה והשכל נגד הרמאים שלא לרמות אותן כנ"ל שמה שאמר וכללו ברמאות קאי על יעקב ויצחק ולא על לבן כמו שכתבתי וק"ל. ואב"א פי' שמביא דברי ר' פנחס חיזוק לדברי רבי יצחק שאנשי מקומם רמאים היו ולכן כוללן כולם שהיה לבן רמאי יותר מכולם שלא תאמר כו' ר"ל שלא תאמר שלא היה עשו שונא ליעקב קודם שנולד אלא משנולד התחיל לשנוא אותו לא תאמר כך אלא אפילו במעי אמו זירתיה מתוחה לנגדו: