עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 9 · פסקה 23

המחוברת. שתהא כל המנחה מחוברת בכלי אחד.

מן הקטורת שאנו עתידים לרבות. לקמן פרשה זו סימן מח הכי איתא והקטיר המנחה זו הקטרת הקומץ שקידמה אזכרה. פי' שנקראת מקודם אזכרה שעל ידו היא נזכרת למעלה ע"ש.

ואחר ישקה את האשה את המים מה תלמוד לומר כו'. סדר המקראות כן הוא. וכתב ומחה והשקה והניף המנחה והקריב וקמץ והקטיר ואחר ישקה את האשה והדר כתיב השקאה ג' והשקה את המים והיתה אם נטמאה וקאמר המדרש ואחר ישקה את האשה מה תלמוד לומר שהמדרש ס"ל כרבנן בסוטה דף יט דוהשקה קמא לגופא שהיה משקה ואח"כ מקריב כדאיתא לעיל סימן כ. לכן מקשה ואחר ישקה דכתיב אחר הקטרה למה נאמר. על זה מתרץ אלא להביא את שרשומו ניכר ר"ל שאם היה רשומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהיה רשומו ניכר (רש"י). ואיתא שם בגמרא דלרבנן אתא והשקה בתרא שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה כו' משקין אותה בעל כרחה. ולפ"ז צריך להיות כאן והשקה את המים למה נאמר לומר לך שאם נמחקה מגילה כו'.

מערערין אותה. כלומר פותחין פיה שלא בטובתה ושופכין את המים לתוך גרונה (רש"י).

בין שלא כדרכה. דכתיב משכבי אשה. ופרש"י שתי משכבות יש באשה שוין זה לזה לחייב בכל עריות כדרכה ושלא כדרכה.

שמעילת בעלה. שזנתה תחתיו לאחר שקינא בה.

שהם מתחלחלים. דייק מדכתיב אח"ז וצבתה בטנה וגו' למה כתיב תו ובאו בה. אלא מלמד שהם מחלחלים כו'.

כי לייט. כשמקלל הכהן.

כשם שהתחילה בעבירה תחילה. שהירך נהנה תחילה בקירוב בשר לפיכך לייט הירך תחילה (רש"י). ובעל שירי קרבן פירש שהתחילה בעבירה היינו שיצאה חוצה דכל כבודה בת מלך פנימה.

מיא כי בדקי כו'. המים כשהו בודקין כדרך הליכתן בבטן תחילה ואח"כ בירך.

לא תברא. אינה סתירה שמודיע לה הכהן שמבטן יתחיל תחלה שלא יאמרו אח"כ שלא היו בודקין כמאמר הכהן.