עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 13 · פסקה 10

קרבנו עתדים חסר פי' שקרבנו חסר בלא ו'. וגם עתדים חסר בלא ו'. משא"כ בנחשון כתיב וקרבנו עם ו'. וגם כתיב עתודים מלא עם ו'. וע"ז קאמר ב' דרשות:

ושכנתי בתוכם וכתיב בו ביום כי היום ה' נראה אליכם:

למחיצת מחנה שכינה שלש מחנות חלוקות היו. מחנה שכינה. מחנה לויה. מחנה ישראל. לענין שלוח הטמאים. יש שנשתלחו רק ממחנה שכינה כגון טמאי מתים. ויש משתי מחנות כגון זבין. ויש משלש מחנות היינו המצורעים. ולעיל סימן ח' אי' שעשר עטרות נטל אותו היום. וכאן לא חשיב להו לכולהו דלעיל. משום דהני דלא חשיב כאן קצתן אינן תלוים במקדש וקצתן אינן חדשים ממש. ולכן קחשיב מחיצת מחנה שכינה להשלים מנין הששה אע"פ שלמעלה לא קחשיב ליה בפני עצמו וסבר שהוא בכלל ראשון לשכינה שחשב כבר (מת"כ):

בן נחשון דוד המלך יצא מנחשון כמו שמיחסו במגילת רות:

ויען אחד מהנערים כו' כדאית' בסנהדרין צ"ג אמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע יודע נגן שיודע לשאול כו' ודייק שהיה האומר דואג משום דכתיב כאן ויען אחד מן הנערים וגו' וכתיב (שמואל ב א׳:ה׳) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו ודרשו בפסיקתא שהיה דואג האדומי. ודייקו שאמר בלשון הרע לפי שעבדיו של שאול אמרו יבקש איש יודע נגן בכנור. והוא אמר יודע נגן. ולא אמר בכנור. וגם כל המעלות גבור חיל וגו' דחשיב. מי בקש זאת ממנו. לכן דרשו שאמר זה ללשון הרע כדי שיתקנא בו שאול. וכמו שאחז"ל בפ' גט פשוט כל המספר בטובתו של חברו יותר מדאי בא לידי רעתו ע"כ:

לשאול בהלכה:

גבור חיל יודע להשיב כי לזה צריך גבורת השכל לכוון לאמתת הנקודה:

לישא וליתן כו' להתווכח בת"ת:

שמראה פנים בהלכה פי' שמביא ראיה לדבריו:

וי"י עמו שהלכה כמותו כי לזה צריך ישועת ה':

אלא לשון עמידה שלכן אחז הכתוב במלת עתודים לכתוב שם המלא כי במלה הזאת יוכל לרמז ג"כ שם עמידה:

אשר התעתדו לגלים פי' אשר הועמדו והוזמנו להיות גלים ודגורין כדרך החורבות:

ועתדה בשדה לך פי' תעמיד ותזמין לך בשדה די מחסורך: