עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 1 · פסקה 1

זה שאמר הכתוב כו'. כוונת הדורש שדבור זה היה לגדל את ישראל לכן פרסם הכתוב באיזה מקום ובאיזה עת היה ומביא סמוכים לזה מקרא צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה. וכיון שמביא הקרא דריש ליה בדרש אחר בתחלה.

זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. כצ"ל דריש דרישא מיירי בצדיקים וסיפא ברשעים. ואמר משל את הצדיקים בדירתם פירוש המשיל ודימה את שכר הצדיקים לדירתן. שכמו שדירתן בהרי ישראל הטובים כענין שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם. כי ההרים הוא אויר טוב ויפה. כן רמז הפלגת הצדקה הנעשית להם כהררי אל.

ומשל את הרשעים בדירתן. והמשיל הפלגת עונש הרשעים לעומק התהום כדמיון דירתן בגיהנם המכוסה בתהום שהיא חושך.

ביום רדתו שאולה כו'. דכתיב התם כי כולם נתנו למות אל ארץ תחתית וגו' אל יורדי בור. וכתיב בתריה ביום רדתו שאולה וגו' ומפרש דמאמר ביום רדתו הוא מוסב אל יורדי בור הנזכר מקודם ביום רדתו אל הבור הוא הקבר אז שאול הובלתי (ומפרש האבלתי כאילו כתיב הובלתי). שמיד אחר רדתו לקבר הולכתיו לגיהנם. והיינו דכתיב בתריה כסיתי עליו את התהום כלומר כסיתי עליו בגיהנם את התהום. ואהא מפרש טעמא לפי שאין עושין כיסוי לגיגית של חרס אלא מחרס כפי מינה. כך הרשעים חשך כדכתיב והיה במחשך מעשיהם. וכן כיוצא בו הגיהנם ארץ עיפתה. וכן התהום וחשך על פני תהום.

ממהו בה. פי' ממה שהיא נעשה בה מכסין אותה והא"א גרס מינה ובה.

צדקה שאתה מביא לעולם. זהו פירוש אחר על פסוק צדקתך כהררי אל וגו'. ונראה שצ"ל דבר אחר צדקתך כהררי אל צדקה כו'.

אבל מי שהוא בא. צ"ל אבל כשהוא בא (א"א).

אופטיאה. בלשון יוני שררה ושלטון של שני שרים רומיים הנבררים מידי שנה בשנה למשול. ובכל ספרי זכרונות היו כותבין בשנת שררת פלוני פלוני לכוון הזמן לקבוע מנינו. והמעריך פי' אפטי' מעשה.