כל הדברים יש להם מדה. רק בחול לא מצינו שכתוב בו מדה. ולכן נדמו ישראל לחול שאין להם מדה באיכות.
קריאה במקור
עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 2 · פסקה 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
זהבי. אומן צורף זהב ועושה אומנות בזהב.
ויוצר אומן. העושה כלי חרס.
וזגג. אומן העושה כלי זכוכית.
בנו של זהבי. כי משה שהיה אוהב לישראל מאד ויודע ערכם המשילם לזהב שהוא יפה עד מאד כך הם יפים באמונתם ובמדותם הטובות גם חזקים כזהב שעומדים לעולם להיות עם ה'.
וכל מי שהוא שונאו. כגון בלעם המשילם לעפר שהוא עכור ולא חזק. וכך צ"ל שונאו היה קורא אותו של יוצר. ומי שאינו לא אוהבו ולא שונאו קורא אותו של זגג. והוא הושע שהיה בינוני בדעתו אמר שישראל הם יפים אבל כזכוכית ובעת שחוטאים הם נוחים להשבר כזכוכית. שדימה אותם לחול וזכוכית עושין מחול.
אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה. עיין בבבא בתרא ס"ג.
גומא מבערב. שהחול הוא עצמיים קטנים ונפרדים על כן יתקבץ מהם מהצדדים ויתמלא הגומא כבראשונה. כן ישראל אינם נחשבים ונאהבים לה' מצד כללותם. כי אם כל איש פרטי נחשב ג"כ והוא נאהב לה'. ועל כן יתמלא כל חסרון מאיש איש בפרט.
שלא לצורך חסרו. כי ברית כרותה למראית העין שיתחסרו ח"ו מצד עין הרע. ולא כן אם הקב"ה מצוה על זה אז לא ישלוט בו שום הפסד.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 299b1b0e13cf29a7e0bac2da9426d58e9de549a7d52332704ecd57370c659a7f