פי החירות מקום קבוע לזנות היה שפי החירות הוא לשון גנאי אכלה ומחתה פיה וגו'. ולפי שהצניעו עצמן ביציאתן ממצרים נקראו פני חירות כצ"ל כדכתיב בפ' מסעי ויסעו מפני החירות לשון כבוד:
קריאה במקור
עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 20 · פסקה 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואלו שהפקירו עצמן לנשים כצ"ל:
לעיקרו נופל על הארץ שממנה גדל (רש"י) כלו' שהכל חוזר לשרשו:
שהלכו בעצתו של בלעם:
קלעים פי' אהלים של קלעים כמו שעושים בשווקים:
ומשמרת לילדה צ"ל כדאי' בתנחו' ומסרסרת לילדה:
כלי פשתן לפי שבמצרים הפשתן מצוי כמ"ש עובדי פשתן וגו'. והורגלו ישראל בהן. ובתוך מ' שנה במדבר נחסר להם והם מתאוים לקנות מאשר ימצאו (Rש"א):
שבא מבית שאן כצ"ל. ועיין בב"ר פ' י"ט ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. והוא שם מקום בא"י (יהושע י"ז י"א):
וצרצור פרש"י נאד:
ועדיין ל"נ כו' פי' סתם יינם עדיין לא נאסר. שהוא אינו אסור אלא מדרבנן ופנחס גזר עליו אחר מעשה מדין. אבל י"נ גמור אסור מדאורייתא אף בימים ההם (ז"א):
הפוער עצמו לבעל פעור פרש"י מתריז רעי בפניו. וזהו עבודתו וחייב עליו מיתה:
כענין של צמד בקר פי' כמו צמד בקר ששני שוורים מצומדים ומחוברים כו':
כאדם צמיד כו' פי' כאדם שמחובר למלאכתו בחשק:
ויצמד כצמידים על ידיה של אשה:
דאילו בעגל כתיב כו' ובתנחו' גרס דאילו בעגל כתיב ויתפרקו העם וכאן כתיב ויצמד ישראל כצמידים. ופי' שהעם הוא המון העם. וכאן כתיב ישראל אף הכשרים שבהם. והמת"כ מפרש גירסתינו ובכאן ויצמד בצמידים. שאתנן הזונה היו צמידים ואילו גבי עגל לא כתיב אלא נזמי הזהב:
ראשי העם תלה שהוא מפרש הוקע אותם אראשים. ורבי נחמיה ס"ל דהוקע אותם אחוטאים קאי. אבל הראשים לא תלה:
הושיב להם ראשי כו' שידונו אותו מהרה כדי שישוב חרון אף מישראל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 299b1b0e13cf29a7e0bac2da9426d58e9de549a7d52332704ecd57370c659a7f