שמו בשמם ישראל. ששם אל יש בישראל.
קריאה במקור
עץ יוסף על במדבר רבה · פרק 5 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וגבה מהם קמעא קמעא בגלות. וזה אריכת אפים שלא גבה עונם בפעם אחת כי אם מעט מעט. שהאף והכעס היה נמשך במשך זמן ובנקל. ולא בפעם אחת ובחזקה.
ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו'. בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וגו' וכן כשיצאו ישראל במדבר מרדו בו וביקש הקב"ה לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו שנאמר (שם) ואומר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם ואעשה למען שמי וגו'. וכן בני המדבר מרדו כו'. כצ"ל. ור"ל כשיצאו ישראל ממצרים למדבר כתיב וימרו על ים בים סוף. וכן אח"כ במדבר חטאו בעגל ובמרגלים.
יביא להם קץ הגאולה החתום. מרומז זאת במלת אחטם. לפי שהאף והחוטם הונח על הכעס היוצא מהנחירים. ובסגירת האף אז אות כי נתבטל הכעס לגמרי. ואז יתחיל האהבה האמתית בין ישראל לאביהם שבשמים וזהו ותהלתי פי' למען תהלתי אחטם ואסגור כעסי בשלימות. ואביא לכם קץ הגאולה החתום.
לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה. וז"ש ותהלתי בשביל שהם מרוממים תהלתי אחטם ואסבור לך כעסי בשלימות. וזה יהיה לעת התחיה במהרה בימינו.
ונדבק ללסטים. פי' שנדבק ללסטים במקרה שתפסו אותם והוא ביניהם ולכן חמל עליו. ואמר בשביל בני הריני מפנה אותם עכשיו. פי' אהיה מסיר הדין מהם ומכפר להם עכשיו. וכן בנמשל מפני הצדיקים שבהם הוסיף עליהם חצי שמו לבלתי יקטרג מדת הדין על קרח ועדתו שסופן לחטוא איך המה ישאו את עון המקדש.
עד יבוא יומם. היינו בעת שחלקו על הכהונה. שאז נתחלקו לצד אחר מכל הלוים. וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג קרח פי' שנחלק משאר העדה. ולכן לא הגינו הצדיקים עליהם ולא היה שמירת הקב"ה רק על הצדיקים.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 299b1b0e13cf29a7e0bac2da9426d58e9de549a7d52332704ecd57370c659a7f