עין יעקב · פסחים · פרק 9

פסחים פרק ט מי שהיה טמא - מח מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד הָנֵץ הַחַמָּה, חֲמִשָּׁה מִילִין. מְנָא לָן? מִלּוֹט, דִּכְתִיב: (בראשית י״ט:ט״ו) "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְדִידִי חָזִי לִי הַהוּא אַתְרָא, וַהֲוֵי חֲמִשָּׁה מִילִין. אָמַר רָבָא: שִׁית אַלְפֵי פַּרְסֵי הֲוָה עָלְמָא, וְסוּמְכָא דִּרְקִיעָא, אַלְפָּא פַּרְסֵי, חֲדָא גְּמָרָא, וַחֲדָא סְבָרָא וכו'. והסוגיא ארוכה וביחוד מאמר בענין גן עדן וגהינם. מִצְרַיִם, אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. מִצְרַיִם, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִכּוּשׁ, וְכוּשׁ, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם, וְעוֹלָם, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגַּן. וְגַן, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּעֵדֶן. וְעֵדֶן, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּגֵיהִנֹּם. נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּכִסּוּי קְדֵרָה לְגֵיהִנֹּם.

תָּא שְׁמַע, דְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כָּל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ, תַּחַת כּוֹכָב אֶחָד הוּא עוֹמֵד. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָדָם נוֹתֵן עֵינוֹ בְּכוֹכָב אֶחָד, הוֹלֵךְ לַמִּזְרָח, עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. מִכְּלַל, דְּכָל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ, תַּחַת כּוֹכָב אֶחָד עוֹמֵד, תְּיוּבְתָּא! תָּא שְׁמַע: עֲגָלָה בַּצָּפוֹן וְעַקְרָב בַּדָּרוֹם, וְכָל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ אֵינוֹ יוֹשֵׁב אֶלָּא בֵּין עֲגָלָה לְעַקְרָב. וְכָל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם. [שֶׁאֵין חַמָּה נִכְנֶסֶת לַיִּשּׁוּב, אֶלָּא שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם]. תֵּדַע, שֶׁבְּחָמֵשׁ, חַמָּה בַּמִּזְרָח, וּבְשֶׁבַע, חַמָּה בַּמַּעֲרָב. חֲצִי שֵׁשׁ וַחֲצִי שֶׁבַע, חַמָּה עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ כָּל אָדָם, תְּיוּבְתָּא! [תָּא שְׁמַע: דְּאָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מַה תְּשׁוּבָה הֱשִׁיבַתּוֹ בַּת־קוֹל לְאוֹתוֹ רָשָׁע, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר: (ישעיהו י״ד:י״ד) "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן"? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לּוֹ: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהִמְרִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עָלַי בְּמַלְכוּתוֹ. כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם? שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרוֹת, שְׁמוֹנִים שָׁנָה. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ׳:י׳) "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה". מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין (כָּל) רָקִיעַ לְרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ, (ישעיהו י״ד:ט״ו) "אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר", תְּיוּבְתָּא]!

תָּנוּ רַבָּנָן: חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גַּלְגַּל קָבוּעַ וּמַזָּלוֹת חוֹזְרִין. וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: גַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין. אָמַר רַבִּי: תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם; מֵעוֹלָם לֹא מָצִינוּ עֲגָלָה בְּדָרוֹם וְעַקְרָב בְּצָפוֹן. מַתְקִיף לָהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִילְמָא, כְּבוּצִינָא דְּרֵיחַיָּא? אִי־נַמִּי, כְּצִינוֹרָא דְּדָשָׁא? חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: בַּיּוֹם, חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה, לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ. וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: בַּיּוֹם, חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ, וּבַלַּיְלָה, לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ. [אָמַר רַבִּי]: וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁבַּיּוֹם, מַעְיָנוֹת צוֹנְנִין וּבַלַּיְלָה, רוֹתְחִין. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, חַמָּה מְהַלֶּכֶת בְּגוֹבַהּ שֶׁל רָקִיעַ, לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ וּמַעְיָנוֹת צוֹנְנִין. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, חַמָּה מְהַלֶּכֶת בְּשִׁפּוּלֵי רָקִיעַ, לְפִיכָךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹנֵן וּמַעְיָנוֹת רוֹתְחִין. תָּנוּ רַבָּנָן: בְּאַרְבָּעָה שְׁבִילִין חַמָּה מְהַלֶּכֶת; נִיסָן, אִיָּר, סִיוָן, מְהַלֶּכֶת בֶּהָרִים, כְּדֵי לְפַשֵּׁר אֶת הַשְּׁלָגִים. תַּמּוּז, אָב וֶאֱלוּל, [מְהַלֶּכֶת] בַּיִּשּׁוּב, כְּדֵי לְבַשֵּׁל אֶת הַפֵּרוֹת. תִּשְׁרֵי, חֶשְׁוָן וְכִסְלֵו, [מְהַלֶּכֶת] בַּיַּמִּים, כְּדֵי לְיַבֵּשׁ אֶת הַנְּהָרוֹת. טֵבֵת, שְׁבָט וַאֲדָר, מְהַלֶּכֶת בַּמִּדְבָּר, שֶׁלֹּא לְיַבֵּשׁ אֶת הַזְּרָעִים.